אציג בפניכם את העבודה בתערוכת בַּר חֲלוֹףשהיתה אתגר טכני מורכב מכל הבחינות האפשריות.כשנפגשתי עם אורנה לפני מספר חודשים היא אמרה לי :"לא בטוחה שיהיה לי

בסוף השבוע נפתחה התערוכה בַּר חֲלוֹף באוצרותי.מבקשת להודות למבקרים הרבים,ולמילים החמות שהגיעו לאזני.אחרי שבוע הקמה עמוס ומורכב, עכשיו זמן מנוחה ועיכול.וזה מה שאמרתי אתמול, בשונה

מאז ומעולם אני ופרי ההדר חברים של ממש. איך לא? יולי מרוז, לעומתי, משתמשת בפרי ההדר ויוצרת ממנו. ולא סתם יוצרת אלא הופכת פסולת לזהב.

אחרי זיוה בן ערב רבינוביץ אני עוקבת כבר תקופה ארוכהובחורף האחרון נפגשתי איתה בסטודיו המיוחד שלהובביתה בגליל העליון לחצי יום מענג במיוחד. כבר אז ידעתי

מרגלית בסן היא אמנית ילידת ירושליםאשר מתגוררת עד היום בעיר.בבסיסה מעצבת גרפיתשלמדה בבצלאל 'לימודי המשך' במחלקה לזכוכית קרמיקה וציור.למדה 15 שנה אצל הכוהנת הגדולה של

"המפה" של יעל סרלין היא עבודת רקמת טלאים וזיכרון משותפת, משתפת קהל וקהילות ועוסקת בזכרון יהדות פולין (ולא רק). מעל 500 רקמות שנרקמו על בדי

כבר היתה שעת ערב מאוחרת שאחרי יום ההקמה הראשון של התערוכה כשקבלתי הודעה מאשה עלומה במסנג'ר: "?יש לי תמונות מצוינות של רות דיין. מעניין אותך?"

נפתחה תערוכתה של רות שומרוני : עלים אינם נושרים כך סתם. באמצעות עבודה סיזיפית, חזרתית ומדיטטיבית של שזירה וליפוף חוטי צמר סביב חבלי סזל, הולכים

לא שיש לי אג'נדות מיוחדות פמיניסטיות ונשיות.מעדיפה את בני ובנות האדם(וביננו, יש גם נשים שלא…)אך כשהתבקשתי (גם) השנה לכתוב עלמלאכה ועבודת נשים גם כפרנסהישר התחברתי