מאז ומעולם אני ופרי ההדר חברים של ממש.
איך לא?
יולי מרוז, לעומתי, משתמשת בפרי ההדר ויוצרת ממנו.
ולא סתם יוצרת אלא הופכת פסולת לזהב.
היא יוצרת מקליפות ושאריות הפירות, תפוזים ואחרים,
משמרת את אורו ושמחתו של התפוז.
למעשה היא יוצרת חומרי גלם 'חדשים' ומגוונים,
בעלי איכויות אסתטיות ותכונות חומריות ייחודיות ומפתיעות.
מהלכי עיבוד החומר, השימוש החוזר והניצול של כל שארית,
החיבורים המפתיעים של פיסה לפיסה בטכניקות מסורתיות עתיקות,
וכלי העבודה שהותאמו לחומר,
איפשרו לה ליצור שמיכות טלאים של מרקמים וריצודי אור.
משך מספר חודשים שהתה בהליך מחקרי ויצירתי (רזידנסי)
בבית הבאר ביפו, בית עבר משוחזר ונפלא
שעמד בנוף היפואי כארמון בתוך הפרדסים.
הבאר, הקיימת עד היום, שימשה מקור השקייה לפרדסים הסמוכים,
שפירנסו את כל התושבים תקופות ארוכות.
זוכרים תפוזי ג'פה? Jaffa Orange ?
בית הבאר חיבר בין הפרדסים של אז, הטעמים, הריחות, התפוזים שהיו גאוות האיזור,
ליצירה הנהדרת של יולי.
במקביל למחקר החומרי של יולי היא יצרה בעת השהות בבית הבאר
מפגשי שיח משותף של נשים מקומיות, ערביות ויהודיות,
סביב חומר, היסטוריה ויצירה
הנשענים על העבר וחושבים על היחד והעתיד,
וזכיתי אף אני להשתתף במפגשים הללו.
בתמונות, גם קצת מאחורי הקלעים בסדנה.
