אז אחרי השִבעוֹת של השבוע האחרון,שדי פרקו אותי לגורמים,מגיע החג הכי ישראלי/קיבוצי/כפרי פה,גם החג הכי אהוב עלי. שָבוּעוֹת. ומי בכלל בראש שלו לחגוג?ובכל זאת אי

עפרי מרום, ציירת שאני אוהבת מאד לראות את עבודותיה.לרוב עוסקת בסביבה הקרובה לה, בניינים, פרחים. בחודשים האחרונים יצרה גוף עבודות שונה.כומתות צבאיות רקומות. זו המלחמה?

'אֲפִלּוּ עַנְנֵי אוֹקְטוֹבֶּר, הַסְּגֻלִּים אֶל מוּל שְׁקִיעָה,לֹא עָזְרוּ לָהּ אַף לְרֶגַע, לֹא עָזְרוּ לְהֵרָגַע.אַף כִּי שׁוּב פָּרְחוּ בָּעֵמֶק שְׁלַל חֲבַצְּלוֹת הַבָּר,לַמְרוֹת הַכֹּל, הַכֹּל נִגְמַר'. רגע

ענת קלימן היא יוצרת רב תחומית,הכרתי אותה לפני כמה שנים,כשהצטרפה לקבוצה שאירגנתי לסדנת רקמה בחו"ל. ענת מגיעה מעולם התקשורת החזותית ומלווה את תערוכת עדות מקומית

אלה צמבליסטה ננצל בת קבוץ רעים, שבקרבת תל גמה, בין ואדי גרר לוואדי הבשור. אמה, ארכיאולוגית שחפרה את התל. ובשבתות, חבורת הילדים, היו יוצאים לטיולים בוואדי, לסכר, לעיר התמרים בה באר עתיקה, עצי תמר ושיחי צבר.

במפות ארץ ישראל מימים ימימה מופיע חבל הבשור המשתרע משני עבריו של נחל הבשור. נחל שקמה ויובלו נחל אדוריים בצפון, חבל עזה וגבול ישראל-מצרים במערב, קו באר מילכה-הר קרן-רביבים בדרום, וכביש 40 בקטע שבין נחל אדוריים בצפון לצומת משאבים, לא כולל העיר באר שבע וסביבתה הקרובה.