עפרי מרום, ציירת שאני אוהבת מאד לראות את עבודותיה.
לרוב עוסקת בסביבה הקרובה לה, בניינים, פרחים.
בחודשים האחרונים יצרה גוף עבודות שונה.
כומתות צבאיות רקומות.
זו המלחמה? אני שואלת אותה, והיא עונה :
"את גוף העבודות הזה יצרתי בחודשים האחרונים.
לפעולת הרקמה החזרתית היה אפקט תרפוייטי עבורי.
בחרתי לרקום פרחים על גבי כומתות צה"ליות בצבעים שונים כמחווה לכל החיילות.
הרעיון לרקום היה מאוד ספונטני. ליוויתי חברה שהיתה בחופשת מחלה לחנות של הובי כי היא רצתה לקנות ערכת יצירה כלשהי. ראיתי בחנות ערכת רקמה שהכילה את החוטים, בד רקמה עם ציור מוכן ודף הדרכה לרקום אותו. עד אז מעולם לא התנסיתי ברקמה והחלטתי לנסות. מהר מאוד הבנתי שהטכניקה מוצאת חן בעיני אבל לא מתאים לי 'לצבוע בתוך הקווים המסומנים', החלטתי לקנות חוטים ולנסות לרקום באופן חופשי. הוקסמתי מההיצע העצום של הגוונים והתחלתי לרקום.
בתהליך העבודה התייחסתי לחוטי הרקמה כצבעים ולכומתה כאל קנווס חלק.
היד שלי, באופן לגמרי עצמאי ואינטואיטיבי יצרה קומפוזיציה של זרי פרחים.
המחשבה היתה על פרחים שמבטאים תקווה וגם הוקרה והערכה לחיילים השבים משדה הקרב.
מבחינת הטכניקה הרקמה שלי הכי פשוטה ובסיסית, תכים ישרים בעזרתם אני יוצרת את דימוי הפרח, חופשי ולא מוקפד".
עפרי מקדישה את העבודה לחיילי צה"ל הגיבורים, באוויר, בים וביבשה ומתפללת לשובם של החטופים.
את גוף העבודות תלתה עפרי כמיצב בחלון ראווה ברמת השרון,
מקום השייך למעצבת התכשיטים מיכל בן ישי,
שמחוברת גם לאמנות וגם לצבא, בהיותה קצינת נפגעים בגולני ובעקבות המצב גוייסה למילואים.
הלכתי לראות את המיצב התלוי,
כומתות בצבעים שונים, רקמות פרחוניות, צבעוניות, חופשיות,
הכי פשוט, אבל נוגע.
וכל שעלה לי לראש הן המילים
'אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד מְשַׂמְּחִים כָּל לֵב בִּשְלַל פְּרִיחוֹת,
מִי שֶהָלַך הוּא לֹא יִרְאֶה זֹאת לְעוֹלָם'
שכתב דידי מנוסי לפני הרבה שנים.
ואיך ההיסטוריה חוזרת או יותר נכון לא משתנה פה.
יהי זכרם של הנופלים ברוך
ושישובו אלו שאינם כאן איתנו, במהרה.
מִי שֶחָלַם לוֹ, וְנִשְאָר לוֹ הַחֲלוֹם,
מִי שֶלָּחַם הוּא לֹא יִשְכַּח עַל מַה לָּחַם,
מִי שֶנִּשְאַר עֵר כָּל הַלַּיְלָה עוֹד יִרְאֶה אוֹר יוֹם,
מִי שֶהָלַךְ הוּא לֹא יָשוּב עוֹד לְעוֹלָם.
מִי שֶהִבְטִיחַ לֹא הִנִּיחַ אֶת חַרְבּוֹ,
מִי שֶקָּרְאוּ לוֹ הוּא הָלַךְ בְּרֹאש כּוּלָם
מִי שֶאָהַב לוֹ – עוֹד צְפוּיוֹת לוֹ אֲהָבוֹת רַבּוֹת.
מִי שֶהָלַךְ הוּא לֹא יֹאהַב עוֹד לְעוֹלָם.
וְהֶהָרִים עוֹד בּוֹעֲרִים בְּאֵש זְרִיחוֹת,
וּבֵין עַרְבַּיִים עוֹד נוֹשֶבֶת רוּח-יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד מְשַׂמְּחִים כָּל לֵב בִּשְלַל פְּרִיחוֹת,
מִי שֶהָלַך הוּא לֹא יִרְאֶה זֹאת לְעוֹלָם.
מִי שֶחָלַם וְהִתְגַשֵּם לוֹ הַחֲלוֹם,
מִי שֶלָּחַם עַד שֶשָּמַע קוֹל מְנַצְּחִים
מִי שֶעָבַר אֶת כָּל הַלַּיְלָה וְרָאָה אוֹר יוֹם,
הוּא לֹא יַנִּיחַ שֶנִשְכַּח אֶת הַהוֹלְכִים.
מִי שֶהִבְטִיחַ וְזָכַה גַּם לְקַיֵּים,
מִי שֶהִצְלִיחַ לַחֲזוֹר מִן הַדְּרָכִים,
מִי שֶכָּאַב אֲבָל הֵבִין שֶהַכְּאֵב אִילֵּם
הוּא לֹא יַנִּיחַ שֶנִשְכַּח אֶת הַהוֹלְכִים.
וְהֶהָרִים עוֹד יִבְעֲרוּ בְּאֵש זְרִיחוֹת,
וּבֵין עַרְבַּיִים תְּנַשֵּב עוֹד רוּחַ-יָם,
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד יִפְרְחוּ בֵּין וּבְתוֹךְ שוּחוֹת
הֵם שֶיָּעִידוּ כִּי זָכַרְנוּ אֶת כּוּלָם.
ובהצטלבות מקרים ראיתי עבודה נוספת של עפרי שאהבתי,
באותו נושא, הזכרון,
אבל ממש הפוכה…
דוגמה לנקודת המבט ואיך כל סיטואציה
יכולה להתרגם בכיוונים שונים.