סיפור התערוכה - מתוך ערב הפתיחה
לרוב אני לא מדברת, זה תפקידן של היצירות שעל הקירות.
אבל קצת על מחשבות ועל התערוכה.
בחודש מאי, לפני שנה וקצת,
עם הדים חזקים של תחושות ורגשות מהשבעה באוקטובר 23,
ואחרי תערוכת מחווה ליישובי ואנשי הנגב הצפוני שהצגתי פה במרץ-אפריל 24,
'צייר לי תקווה', קראנו לה אז,
ראיתי תערוכה מרשימה של מיכל רכטר לויט,
כזו שנגעה בי בנימים הכי דקים של הנפש.
כתבתי עליה כאן.
וידעתי שאני רוצה לעשות עם מיכל משהו.
ביקשתי ממנה שנחשוב על רעיון. והיא ענתה לי 'בדיוק התחלתי לעבוד על משהו, בול בשבילך'.
מפה לשם, אני שכל חיי אוספת מלאכים מכל הסוגים, החומרים, הגדלים…מקבלת תמונה של מגזרות מלאכים משגעים, תלויים מתקרה.
ישר התנגן לי בראש דמעות של מלאכים.
מפה לשם הרצתי בראש מחשבות על מלאכים, על כנפיים. על איך קמים ממה שקורה פה.
וחיפשתי להרחיב את בסיס התערוכה.
ואז הגיע הביצוע המחודש והמשגע, בעיני, של ברי סחרוף לכנפי רוח, למילותיו של הרב קוק.
מכאן נגזר שם התערוכה.
ואז היה עלי לגלגל תמה ומה עוד,
כי התצוגה של מיכל היתה ברורה לי לגמרי
אבל מה מחברים לה?
כשהתבררו התאריכים המדויקים של התערוכה נפל לי האסימון,
את ארצית, חשבתי לעצמי, אבל הפעם נדרש הרבה רוח !
רוח מלשון רוחניות.
גם רוח מן המזגן יעשה עבודה טובה, אבל היא פחות העניין.
חגי תשרי, כולם בתוך תקופת התערוכה, שנה חדשה, יום כיפור, סוכות, וגם שמחת תורה, על כל משמעויותיה.
ואני צריכה להחליט על 'רוח' התערוכה.
ואני לא רוצה תערוכת מלחמה !
וגם מקווה שכשיגיע המועד, והוא הרי בעוד שנה וקצת, כבר נהיה אחרי.. ! (קוראים לזה חלומות באספמיה, ומי בכלל היה מאמין…)
ואני רוצה להאחז בדברים הטובים,
גם אם הם קטנים, העיקר שהם מאפשרים לנו את הנשימה, את הלהיות, את ההאחזות.
יוסי בנאי כתב, כבר מזמן,
"כאן תמצא בכל אבן גם שרידי חלומות
כאן נושאים את הסבל בתוך סל השמחות,
כאן שותים את הצער בגביעי אהבה
כאן שרים שירי סער בין תפילות אשכבה". (גרה מול המים)
ואני ממש למדתי איך לבנות בסיטואציות המשוגעות שאנחנו חיים בהם את השפיות שלי, מידי יום ביומו. איך חיים בתוך כל הכאוס, איך מושכים קדימה.
וידעתי, גם מהעבר שלי, ואני בטוחה שכל אחד מאיתנו יודע,
מהם הדברים הקטנים שמחזיקים אותנו, הכל עניין של בחירה. והאחזות.
בתערוכה, מוצגות בדרך האומנות,
שהיא עצמה נקודת אחיזה משמעותית מאד לרבים ורבות,
מחשבות ודרכי אחיזה.
שונות, מגוונות, מרככות את הלב.
ואנחנו מאפשרים לרעיונות לחלחל הלאה, לפתוח גם לכם את העיניים והמחשבות,
בגדר 'לעשות משהו בשביל מישהו'. גם זה משהו להאחז בו.
תודה שבאתם,
תהנו.
דבר האוצרת
החיים הם סבך של תהפוכות.
אנחנו חווים רגעים של עונג והתרוממות רוח, ולצידם רגעים של שפל ושל נפילה עמוקה.
זוהי, כנראה, הסיבה לכך שכולנו כמהים לרגעים של שגרה (ומכנים אותה, לרוב, מבורכת),
אשר מקנה לנו אחיזה ויציבות בחיינו המורכבים.
לפני כשנתיים נפלה על כולנו חשכה. נדמה שאין בית שהעלטה פסחה עליו, ובכל זאת, חיינו, טעוני האימה והעצב, הדומים לרכבת הרים דוהרת, ממשיכים.
ה'האחזות' בחיים, במוכר, בעשיה, היא זו שמרימה אותנו, ומאפשרת להמשיך הלאה.
לאורך כל התקופה האחרונה, אבל גם הרבה לפניה, בנסיבות חיים מורכבות של 'קם ונופל', תמיד התעקשתי למצוא במה להאחז, להתחבר, להתחזק ולקום. אין כמו עמלנות וחזרתיות בהטענת אנרגיות מחזקות ומרגיעות לטיפול, ריפוי וצמיחה.
יש הנאחזים בדת, יש הנאחזים בטבע או בעבודת האדמה, יש המקפידים על ספורט. יש את אלו המקדישים להתנדבות, על שלל אפשרויות נרחבות, לעשות משהו למישהו. ויש הנאחזים ביצירה, על אפשרויותיה הבלתי מוגבלות, כתיבה, מוזיקה, מחול, מחזאות, שירה, ויש את אנשי האומנות ומלאכות היד, וגם בהן אפשרויות אין סוף.
האומנות היא הדרך שלי להתמודדות. היא העוגן.
חלמתי על תערוכה קטנה של יצירות ומילים היוצאות מהלב ונוגעות.
ממש במקרה יצא שהתערוכה הזו נושקת לחגי תשרי, ותוצג גם בשבעה באוקטובר, וגם בשמחת תורה, שנתיים אחרי. כשאנחנו מצויים עדיין בתוך הסבך, וטרם הספקנו לחקור, לעכל, לעבד ולהתאבל.
ובכל זאת ברור, שנמשיך, לייחל, לאחל, להתעקש על כך שהעולם יחזור להיות עולם של טוב ויופי. איש איש יעשה ככל יכולתו בתחומיו או בבחירותיו ובעשייתו המיוחדת משלו.
בתקווה שנשאב כולנו מן התערוכה, ולו מעט נחת רוח,
ושביחד נאחז, נקום ונניע את הטוב.
לא נשכח אותם ונתפלל שישובו כולם. עכשיו.
הדר מקובר מרום,
אוצרת.
עבודות ואמנים
אליס שריקי רחמים Alice Chriqui
שיר וגעגוע, Song and longing, אוקטובר 2023 – 2024
130X90 ס"מ
רקמה בחוטי רקמה על גבי פיסות בד ממכנסי ג'ינס ישנים
שירים רקומים על פיסות ג'ינס שחברו לשטיח קיר – מתנה שהוקדשה לבנה אייל, שורד מסיבת הנובה שהמשיך למילואים. בעבודה נרקמו ציטוטים מתוך שירים לפי בחירתו של הבן.
במעשה הרקמה מצאה אליס מעט הפוגה מהמתח, מרגוע ומרפא. היא רקמה לאיטה בתהליך מתמשך לאורך תקופה ארוכה מתחילת המלחמה, בימים הטרופים של בין תפילה וגעגוע לדאגה לבן.
אליס, אמנית ומדריכת אמנות, בוגרת לימודי אמנות במכללת גליל מערבי, בעלת סטודיו לאמנות ומדריכה במגוון תחומים בדגש על שימוש חוזר בחומרים.
לפייסבוק של אליס
אסנת ברק Osnat Barak
אין לי ארץ אחרת, No other land, 2025
332X20 ס"מ
דפי ספר ישן, חוט רקמה כחול, לבד
רקמת איקסים (הטקסט) ורקמה חופשית (השיבולים)
הבית הראשון של השיר 'אין לי ארץ אחרת'
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
רקום בכחול, בהשראת דגל ישראל,
על דפים מספר ישן 'דברי ימי הציונות מראשיתה ועד ימינו', מאת ל. חזן – י. פלר.
הטקסט רקום כמשפט אחד, ללא סימני פיסוק, כאילו נקרא בנשימה עצורה, ורק בסופו נקודה. מעליו ומתחתיו רקומות שורות שיבולים המדמות את הפסים בדגל.
עצמאות 2025 – דגל אדום, Declaration in red, 2025
80X28.5 ס"מ
מגילת העצמאות, חוט רקמה אדום, לבד
רקמת איקסים (הטקסט והשיבולים)
הבית השני של השיר 'אין לי ארץ אחרת'
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
רקום באדום, בהשראת דגל אדום בים,
על מגילת העצמאות.
המילים רקומות בנגטיב אדום, כצעקה חזותית של סכנה וקריאה לפעולה.
השיבולים רקומות בסגנון כרזות העבודה והתקומה מראשית ימי המדינה.
אסנת רוקמת על נייר, טקסטים ורקמה חופשית. בוגרת עיצוב אופנה בשנקר.
לאתר של אסנת
אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת
גַם אִם אַדְמָתִי בּוֹעֶרֶת
רַק מִילָה בְּעִבְרִית חוֹדֶרֶת
אֶל עוֹרְקַיי, אֶל נִשְמָתִי
בְּגוּף כּוֹאֵב, בְּלֵב רָעֵב
כָּאן הוּא בֵּיתִי
לא אֶשְתוֹֹק, כי אַרְצִי
שִינְתָה אֶת פָּנֶיהָ
לא אֲוַותֵר לָה,
אַזְכִּיר לָה,
וְאָשִיר כָּאן בְּאוֹֹזְנֶיהָ
עַד שֶתִפְקַח אֶת עֵינֶיהָ
אֵין לִי אֶרֶץ אַחֶרֶת
עַד שֶתְחַדֵש יָמֶיהָ
עַד שֶתִפְקַח אֶת עֵינֶיהָ
אין לי ארץ אחרת
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל
אתי דומב אדלמן Esther Domb Edelman
רוקמת לך, Embroidering for You, 2015
25X70X95 ס"מ
נייר אריזה חום, גזיר עיתון, חוט אדום ומחט
קימוטי נייר, טכניקה ייחודית לפיסול בקימוטים אקספרסיביים (מלאי הבעה, משמעות, רגש ו/או כוונה) של נייר אריזה חום.
ביצירה 2 ידיים רוקמות בחוט אדום ומחט מסביב למודעת אבל.
אימה של אתי רקמה באהבה חלומות לחייה הטובים בעתיד של ילדתה ולה, לילדה, לא נותר אלא לרקום את מותה של האם, להחיות ולשמר את הזיכרון.
הרקמה מצד אחד כחומר מתקן, מאחה את הקרע, את הפצע שנפער ואת כאב הפרידה ומצד שני הרקמה מקשטת ומפארת את זיכרון המת.
כנף אחת מטפלת בפצע, באסון, בכאב, בקושי והכנף האחרת מטפלת בזיכרון והתמקדות בזיכרונות היפים.
הרקמה כקישוט וכאיחוי.
ליטוף, Caress, 2012
12 X 44 X 67 ס"מ
נייר אריזה חום
קימוטי נייר
שתי הידיים שמאליות, ולכן שייכות לאנשים שונים.
יד מלטפת את השנייה לניחום, לחיזוק, לעידוד, לאהבה.
לפעמים לא צריך יותר מליטוף עדין, רגע של חום, תמיכה.
ליטוף נוגע לא נוגע מביא לנו כוחות חזקים להתגבר על הקושי ולפרוש כנפיים.
משענת, Support, 2015
10X40X53 ס"מ
נייר אריזה חום
קימוטי נייר
יד נאחזת, נשענת על מעקה מקושט.
ההישענות, התמיכה לפעמים די בהם כדי להתחזק ולקבל תנופה, להתקדם, להמשיך.
שיתוף, Sharing, 2012
X13 X 60 X 63 ס"מ
נייר אריזה חום
קימוטי נייר
צלחת אחת משותפת ל- 4 ידיים, זוג או ארבעה אנשים.
שיתוף וחלוקת משאבים או רגשות בין בני אדם, חברים זוג, משפחה.
ביחד עוצמת הרוח גדלה.
מגע בזמן, Touch in Time, 2025
25X30X31 ס"מ
נייר אריזה חום וכד חרס גנרי, רדי מייד
קימוטי נייר
ידיים מפסלות/אוחזות בכד חרס גנרי.
היצירה מחברת בין חפץ המייצג זיכרון חומרי ארוך טווח ובין הפעולות המיידיות של הזיכרון הגופני של הידיים שהוא זיכרון קצר טווח. זהו הקשר בין זיכרון היסטורי והממשות של האדם,
הידיים של האדם המתכלה לעומת החומר, יצירת האדם, שנשארים אלפי שנים אחריו.
הכד הוא סמל לעבודה, יצירה ומסורת תרבותית והידיים היוצרות, בונות את עולם כנפי הרוח של התרבות האנושית.
העבודות בתערוכה מייצגות היבטים שונים למקור הכוחות שמאפשרים לנו לפרוס כנפיים, לחיזוק והעצמת הרוח: ההישענות, הליטוף, השיתוף, החברות והעצמה המשפחתית.
אתי מציירת ומפסלת בקימוטי נייר. עבודותיה, דלות החומר, עוסקות בנושא עוצמת שבריריות הזיכרון המתכלה והמשתנה עם חלוף הזמן, הגעגוע והמשפחה.
בעברה סיימה שנה א' במדרשה לאמנות ברמת השרון אך עברה ללימודים לתואר BSc במתמטיקה ומדעי המחשב ועבדה כמהנדסת תוכנה בהייטק.
בעשרים השנה האחרונות עוסקת בעיקר בציור ופיסול בנייר אריזה חום.
פיתחה טכניקה ייחודית שבה היא מקמטת בקימוטים חופשיים ורגשיים את הדף בשלמותו, כך שהפסל נישמר ללא דבק.
מציגה בתערוכות בארץ ובתערוכות לאמנות נייר במוזיאונים בעולם
לאתר של אתי
בתיה שני Batia Shani
להניח מלים טובות, To put down good words, 2025
חולצה אדומה, חוטי רקמה
עבודה עם ובהשראת שירה של שניקה שקד, להניח מילים טובות
אותיות, הברות וסימני פיסוק מתחברים למלים ומשפטים בשורות, מתאחדים ומממשים ביטוי למחשבות ותובנות.
המלים חודרות באמצעות מחט על ובתוך בגד, שהיה בשימוש, נשם גוף והיווה כתם אדום בעולם, שצבעיו לעתים דוהים ונסוגים, ולעתים, מציפים במנעד רגשות המבקשות מפלט ומקלט.
העבודה מזמינה את הצופים אל המסע בעקבות המחט, אל התכנים היפהפיים של המשוררת שניקה שקד, המפנה מבט לחוויות ומסקנות אישיות המשקפות עתים וימים של התמודדויות.
כאמנית השוזרת טקסטים בעבודותיה הנרקמות, בחרתי להעלות את המלים ללא עיטורים ודימויים, שיסיתו את תשומת הלב מעומקם ומשמעותם.
מביאה מלים טובות, לתת להם מקום ומשמעות, להעשיר ולגעת.
בתיה שני עוסקת מזה 35 שנים באמנות רב תחומית, עם דגש על עבודות טקסטיל ורקמה.
בוגרת ביה"ס לעבודה סוציאלית עם שנים של עבודה כעובדת שיקום/משפחות שכולות במשרד הבטחון ובבית החולים לוינשטיין.
בוגרת ביה"ס המלכותי לרקמה RSN בלונדון.
לאתר של בתיה
לקח לי חיים שלמים להבין
שמכל מה שאעשה,
העבודה הכי חשובה שתהיה לי
היא להניח מילים טובות בתוכי,
על ליבם של אחרים,
בליבו של העולם,
בין הרווחים של הכאב
ובין הסדקים של הקושי,
להניח מילים טובות
ולתבל אותן בכוונה ואמת
שיוכלו לתת חיים איפה שבדיוק הסתיימו להם,
שיוכלו להביא שקט איפה שסערה מתחוללת,
לקח לי חיים שלמים להבין,
שהמילים שאניח בתוכי
יהיו הנכסים הכי חשובים בחיי,
ושמכל הבגדים שאמדוד
האמת תהיה הכסות שהכי תחמיא לי
מילים טובות
שניקה שקד
דונה גורודצקי ואלחנן בן אורי Elhanan Ben Uri & Dona Gordetzky
עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם On the corner of their garnment throughout their generations,
2025
180X210 ס"מ
טלית צמר
קליגרפיה של שיר שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
רקמה בעבודת יד בחוטי מולינה
בן ואם שחברו ליצירה משותפת.
דונה רקמה במהלך השנים לכל ילדיה טליתות לטקסי בר מצווה ולחתונות במחשבה של יצירת מימד אמנותי ורוחני לאירועים , מעין הענקת 'כנפי רוח' לדור הבא, מתוך היצירה שלה. כך גם העבירה לילדיה, ובמיוחד לאלחנן, את אהבת היצירה האמנותית.
היצירה מבטאת את כנפי הרוח, כנפי הטלית,
המועברים לדור הבא כדי להמשיך יצירה עברית מקורית שנובעת מהשורשים העבריים.
דונה גורדצקי, מתגוררת בעלי. במשפחתה הנשים עסקו במלאכות מסורתיות וביניהן ברקמה. במקצועה היא לוגותרפיסטית (תרפיה באמצעות משמעות) ומטפלת באמנות.
רוקמת בעיקר יצירות של יודאיקה.
אלחנן בן אורי, מתגורר בחריש. מאייר, קליגרף ומעצב גופנים.
המסע שלו בעיצוב אותיות התחיל כסופר סת"ם, דרך עיצוב יודאיקה ובשנים האחרונות הוא ממובילי עיצוב הגופנים בארץ. מלמד טיפוגרפיה וקליגרפיה.
לאתר של דונה
לאתר של אלחנן
בֶּן אָדָם,
עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה,
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ,
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ,
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים,
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם
פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ,
דְּרוֹשׁ אוֹתָם –
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.
כנפי רוח
מילים: אברהם הכהן קוק יצחק
לחן: אביגיל עמר עוזיאל
דיקלה לבסקי Dikla Levsky
אם, Mother, 2025
בד וצבענים
ציור, צריבה ופרימה בדפוס דיגיטלי ודפוס משי ידני
100 200X ס"מ, כל יחידה
דמותה של האם האוהבת, החומלת והמגוננת, מוצגת בעבודה.
אידאה של אהבה מיטיבה ומנחמת. רגש ודמיון שמתמזגים יחדיו לדמות מיתית כמעט.
האם העוטפת בידיה וברחמה באהבה אינסופית את ילדיה נצרבה בליבנו ביתר שאת לאחרונה.
שברירית אך יציבה. פרומה אך חזקה. כוח שיכול לרוע באמצעות אהבה ובחירה בחיים.
דיקלה נולדה וגדלה בקבוץ רמת השופט.
בוגרת בהצטיינות של המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר.
עוסקת בעיצוב ואמנות בעיקר במדיומים הקשורים להדפס, צבע ופטרן.
הטקסטיל המודפס הינו עבורה כלי לניסוח אמירה שהיא הן עיצובית והן אישית מאוד.
בעלת סטודיו לעיצוב ומותג צעיפי משי מודפסים הנושא את שמה.
השתתפה בתערוכות בארץ ובעולם.
www.diklalevsky.com
דפי רייס דורון, Dafi Reis Doron
מַרְאֵה מַרְאָה, Evil eye mirror, אובייקט ראשון 2018
סדרה עדכנית, 2023
עין קטנה 15X15X8
עין גדולה 28X28X10
ניפוח זכוכית מסורתית ידנית, בשילוב חיבורים קרים של ברגים
מבט אל תוך בועת הזכוכית מגלה את עינו של הצופה משתקפת במנהרת מראות אינסופית.
האובייקט נוצר בהשראת תורת המראות של הבעל שם טוב, המלמד שהעולם הוא מראה לתת־ המודע, ועין הרע היא תולדה של מבטנו על המציאות.
בעידן בו העולם מתהפך לנגד עינינו, האובייקט נועד ליצור מקום של שקט מדיטטיבי עבור מבט פנימי של עין טובה ולהזכיר לנו את כוחנו במניעת עין הרע על ידי הסתכלות לתוך נפשנו.
רייס דורון בוגרת בהצטיינות מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל ובעלת תואר שני מה-Royal College of Art בלונדון.
רייס דורון יוצרת אובייקטים המשלבים חומר, צורה ומשמעות רוחנית במהדורות מוגבלות.
העבודה נולדת מתוך מחקר צורני וחומרי עכשווי, הנפגש עם טקסטים מעולמות הקבלה והיהדות.
מתוך אהבתה של דפי לחומר ולעולם הרוח נוצרים חפצים המהווים הזמנה להתבוננות פנימית ולחיבור בין נראה לנסתר.
הסטודיו ממוקם בישראל, פועל בשיתוף עם סדנאות זכוכית ונפחים באירופה.
Www.dafireisdoron.com
הדס למדני איטקין, Hadas Lamdani Itkin
געגועים, Longing, 2025
100X50 ס"מ
טכניקה מעורבת
אדמה, בלוטים/אלונים צעירים, עץ, זכוכית
עבודה בהשראת שירה של אמילי דיקנסון Emily Dickinson Longing is like the Seed
געגועים הם כמו זרעים בתרגום לעברית של לאה נאור
הטקסט מחזיק בתוכו רגשות של חוסר ודאות יחד עם תקווה ואמונה בתהליך ובתוצאות
ומציג את התת קרקע ואת מה שמעליה, את החלקים החשוכים ואת הכמיהה לאור.
ההקבלה למציאות חיינו פה, הן מהבחינה הרגשית והן מהבחינה הפיזית, היא בלתי נמנעת.
קיימת גם התכתבות והקבלה לחיים של הדס עצמה שמאז השבעה באוקטובר עוסקת בעשייה חברתית שעיקרה הנבטה והשרשה של צמחים עבור נפגעי התקופה.
לדבריה 'העיסוק הבלתי פוסק בצמיחה הוא גם זה שמחזיק אותה באור ומאיר את הסביבה'.
הדס, רב תחומית גם בעיסוקיה המקצועיים וגם באומנותה האוטודידקטית.
נולדה וגדלה בשנות השישים במושב להורים חקלאיים, זמן בו כמעט הכל נעשה בעבודה עצמית ועבר מאז אינסוף תיקונים והתאמות מחדש.
כך גם האומנות של הדס מתבססת ברובה על חומרים מהטבע וחומרים בשימוש חוזר ובהשראתם.
https://www.instagram.com/hadasarta
גַּעְגּוּעִים הֵם כְּמוֹ זְרָעִים
בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה,
מְצַפִּים, מַאֲמִינִים:
בַּסוֹף יִקְרֶה דְּבָר-מָה.
מַה הַשָּׁעָה? הֵם לֹא יוֹדְעִים –
אִם קַר בַּחוּץ אוֹ חַם,
גַּעְגּוּעִים הֵם כְּמוֹ זְרָעִים
עָמוֹק בַּחֲשֵׁכָה.
הֵם מְחַכִּים בְּסַבְלָנוּת
לַזְּמָן שֶׁיַעֲבוֹר
צָרִיךְ אֵינְסוֹף נֶאֱמָנוּת
בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר.
גַּעְגּוּעִים הֵם כּמוֹ זְרָעִים
מילים : אמילי דיקינסון, עברית : לאה נאור
לחן: שלמה גרוניך
טל להט רפל Tal Lahat Rappel
אם הציפורים, ,Mother of Birds 2025
132X147 ס"מ
טקסטיל, טכניקה מעורבת, אריגה וסריגה, חרוזים
התקופה מאתגרת וציפור הנפש שלנו, זו שידעה לצייץ, לשיר ולעוף אל על, מבקשת מקום להבריא, להחלים ולמצוא שוב נחמה. בעת הזו אני מקשיבה
לקול המהדהד של ביאליק בשירו 'הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות' בו ביאליק מבקש
להיות תחת כנפי הציפור ולשאוב מהן חום, אהבה והגנה.
החומרים השונים, טווים יחדיו את מרקם הרגש האנושי. וכנפיה הגדולות של הציפור נפרשות כקריאה לחיבוק, למחסה, לניחומים ולתחושת בטחון שאבדה לנו כקולקטיב וכפרט, קריאה שקטה אך נוכחת.
העבודה מבקשת לחבר בין הרגשות לאמנות. לגעת בכמיהה העמוקה לימים של בטחון ושלווה, ולבטא את הלהט והתשוקה שקיימים בי, בחיים עצמם וביצירה.
טל, אמנית רב תחומית. יוצרת במדיומים ובטכניקות שונות: רושמת, מדפיסה, מציירת באקוורל ובשמן, רוקמת וסורגת.
סגנונה אקספרסיבי, חומרי ועוסק במעגלי החיים. היא בוחרת דימויים ומביאה אותם לידי הפשטה עם רמיזות של חלקי פרטים פיגורטיביים.
www.talrappel.com
מיכל רכטר לויט Michal Rechter Lewit
כשהשחור פוגש באור, When darkness meets light, 2024-2025
5.40X3 מטר
נייר שחור עבה למגזרות
המגזרות, נחתכות ידנית בסכין חיתוך, ותלויות אחת אחת לתקרה באמצעות חוט ניילון.
העבודה נולדה כהמשך לתערוכת היחידה האחרונה של מיכל 'ענני אוקטובר', תערוכה שביטאה את הכאב והאובדן שחווינו ב-7 לאוקטובר.
על התערוכה במורחב ניתן לקרוא כאן https://katzr.net/47b88e
העבודה הזו מביאה רוח של תיקווה, חיים בתוכנו אנשים מדהימים עם נפש יפה, הם המלאכים שלנו…בעזרתם נתרומם.
מיכל, בוגרת בצלאל, עוסקת באיור ובעיצוב גרפי.
שנים רבות שהיא מציירת מתוך התבוננות, אך גם התבוננות פנימה, לנפש, לרגשות ולהרגשות.
בשנים האחרונות עוסקת במגזרות נייר, יש בהן מהמאיירת שבה אבל הן מפגישות אותה עם נושא חדש ומאתגר, עם חלל, עם אור וצל, עם דרמה וסיפור.
לפייסבוק של מיכל
נועה הגלעדי Noa Hagiladi
צִמָּאוֹן, Thirst, 2024
זכוכית, אבקת זכוכית
140X40X0.3 ס"מ
הדפס על זכוכית
צמאון עשויה הדפס בדפוס חוזר על עצמו, מורכבת מריבוי דימויים של אדמה יבשה ושבורה אשר יחד יוצרים אופק. השבר קיים ומתוכו אפשרויות הצמיחה.
כמו במחזוריות הטבע, האדמה היבשה, הצמאה, המשתוקקת למים, לצמיחה, לפריחה, כך גם אנחנו.
נועה, אמנית רב-תחומית העובדת בעיקר בזכוכית, צילום ורישום. בעבודותיה היא עוסקת בשאלות של זהות, ובהן טראומה, זכרון והנצחה, שבריריות ופגיעות.
נועה חוקרת את הדיאלוג בין השברים הפנימיים לחיצוניים ובין השבר לשלם.
נועה בעלת תואר ראשון באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים ותואר שני באמנות, עם התמחות בזכוכית מבית הספר לאמנות ואדריכלות טיילר, אוניברסיטת טמפל בפילדלפיה.
עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בישראל וברחבי העולם.
חיה ויוצרת בקיבוץ להבות הבשן.
noahagiladi.com
סימה רולניק
מילים טובות, 2021-2025
ספרים ישנים
טכניקת קיפול
גדלים משתנים
קיפול ספרים ישנים ושונים, שסיימו את תפקידם הראשוני, בגדלים משתנים.
בדרך הקיפול סימה מפסלת אותיות ומילים, יוצרת אמירה ומציבה השראה.
לתערוכה בחרנו מילים חיוביות, מחזקות, משפיעות, בעלות תובנות ומוטיבים מובילים.
מילים הן אמצעי עיקרי בתקשורת בין בני אדם.
מילה הנאמרת-יוצאת מפיו של הפרט אל רשות הרבים, 'מתעופפת' לה,
נוחתת פה, משפיעה שם.
כך המילה הכתובה בספר, מכתב או מאמר, השפעתה לחיוב או לשלילה רבה.
למילים יש כוח !
המילים הטובות מברכות, מועילות, עוזרות, מנחמות, מזמינות עולם יותר טוב.
למילים ולאותיות יש בדתות שונות כוח מאגי. בספרים קדושים, בתפילות, בקסמים וכישופים.
האמונה שממילים מחזקות עוברת מדור לדור מאז ומעולם.
סימה רולניק, ממייסדות החינוך המוסיקלי בכפר סבא.
מקפלת נייר (אוריגמי) מעל 40 שנים. את קיפולי הספרים התחילה לפני כ 5 שנים ורואה באמנות הזאת אפשרות, במחזור ספרים, להפיץ חיוביות דרך מילים טובות, פרחים משמחים וייצורים קומיים.
לפייסבוק של סימה
סרחיו דניאל צ'רטקוף Sergio Daniel Chertkoff
משאלות, Wishes, 2025
עץ משומש וממוחזר, בניה ידנית
במקומות רבים בעולם ניתן למצוא עץ משאלות.
עצים מקושטים הם חלק מאמונות (טפלות או שלא) או ממנהגים פגאניים שהשתרשו במחוזות שונים עם השנים.
וכך השמועה, או עוברי אורח, העבירו הלאה.
ענפיו של העץ מקושטים בדרכים שונות, לרוב סרטים צבעוניים מבד, ניילון, פלסטיק, נייר… חלקם דהויים ובלויים, חלקם חדשים…עם הזמן נאספים על העץ שכבות שכבות.
מאחורי כל פיסה תלויה יש סיפור של מישהו שהתכוון, ביקש, קיווה במעשהו לעזרה, לישועה, לחיזוק.
התערוכה הנוכחית, שבמקרה, או שיהיו אלו שיטענו שאין מקריות, תיארוכה מכיל את כל חגי תשרי של שנת התשפ"ו, ביקשה האוצרת לתת למבקרי התערוכה את האפשרות לקחת חלק פעיל ולבחור מילה אחת ! משלהם, משהו להאחז בו, איחול, ברכה, משאלה לחיים וליצור את עץ המשאלות שירחיק על כַּנְפֵי הרוּחַ וישדר/יבקש מהעולם להביא לכולנו את הברכות והמשאלות, ושקט ושלווה.
דניאל יליד ארגנטינה שעלה לארץ בצעירותו. יוצר מזה מספר עשורים.
יצירותיו הנוכחיות ראליסטיות עם נוכחות פיסולית. העבודות עוברות תהליך של פרוק והרכבה. הן בקונספט והן בדרכי הביטוי האמנותיות, הדימוי הדו מימדי, מצוייר בקפידה יתרה לפי מיטב המסורת של הציור הקלאסי, מקבל נפח ותהודה, זרימה ותנועה. והיצירה התלת מימדית מקבלת נפח בהתאם.
בחירת נושאי הפרוייקטים בהם הוא עוסק היא בהשתקפות חייו ופנימיותו וכפועל יוצא של הלך רוח פנימי ותהליך חקירה רחבת יריעה אודות חיבורים בין בני אדם ובין בני אדם למקום.
לעמוד האינסטגרם של סרחיו
עפרה פרידמן Ofra Friedman
עקבות מעוף, Flight Fragments, 2014, 2022-2025
רשתות פלדה ונחושת, מעמדי ברזל
מידות שונות
הכנפיים במיצב, חלקן סטטיות ואחרות ממריאות מעלה, מוצגות כישויות בעלות אנרגיה משלהן, כשהגוף הנושא אותן נעדר. הן עשויות ממעטפת חלולה של רשת ארוגה בשתי וערב, שיש בה חוסר שלמות ופגמים, עדות לשחיקה ולעקבות הזמן.
כנפיים הן סמל לקלילות וריחוף, היעדר כח המשיכה של הישות הנושאת אותן וממריאה איתן. כשהן מנותקות מן הגוף שאליו היו מחוברות, הן הופכות לצורות חיים משל עצמן, עם אנרגיה משלהן, המאפשרת התעלות מעבר לגבולות הגוף, מעל לכבלי החיים, אל מקום גבוה יותר, מקום של שינוי.
בשנת 2014, יצרה עפרה לראשונה זוג כנפיים מרשת נחושת ופלדה, למופע של הכוריאוגרפית רנה שינפלד ״פתקים לפינה באוש״. בהמשך יצרה עבורה כנפיים קלות יותר, איתן הופיעה בארץ ובחו״ל. עפרה יצרה מיצבים של כנפיים ואובייקטים של חלקי גוף, חלקם סטטיים ואחרים בתנועה או תלויים בחלל, לפרויקטים המשלבים בין פיסול ומחול במרחב משותף. בתקופת שהייתה בארה״ב למדה אמנויות סטודיו בדגש על פיסול, ב S.U.N.Y ניו יורק. לאחר מכן הציגה בארה״ב במוזיאונים, גלריות ותערוכות, ביניהן מיצב של 20 פסלי רשת במוזיאון פלורידה לנשים אמניות. לאחר חזרתה מארה״ב החלה לעסוק גם בצילום מחול, שמהווה השראה עבורה ליצירות המייצגות שאיפה לחופש ופריצת גבולות.
www.ArtVoice.gallery
ראלי סמית Reli Smith
ענף, בין חומר לרוח, Branch of words, 2025
חימר חשוף
65×50 ס"מ
עבודה עם ובהשראת שירה של עידית ברק, ענף
השיר מתאר מסע פנימי של עמידות, בחירה והתמודדות עם סערות החיים.
כמו בשיר גם בעבודת הקרמיקה מופיע דימוי הענף לכאורה עדין ואולי אף שביר אך למעשה איתן.
החומר הקרמי מדגיש את המתח בין עדינות לחוזק, בין כובד לאויר. כך נוצר דימוי חזותי שהוא גם פיזי וגם נפשי.
ענף מקורו בגזע של בחירה, של סבלנות, של גילוי עצמי דרך הרוח והסערה.
בתקופה של קרע חברתי ומשבר לאומי, חוסר ודאות ואובדן דרך, כולנו 'ענפים' ברוח חזקה.
כמו בשיר, כמו בחומר, קיימת בתוכנו גם עוצמה שקטה, זו שמכירה בשבר אך לא נכנעת לו.
ראלי סמית היא פסלת ומעצבת.
בוגרת המחלקה לפיסול במכון אבני לאמנות ועיצוב,
בוגרת בית הספר לאמנות 'בסיס'
ולימודים במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל.
עבודותיה משלבות בין חומרים וטכניקות מסורתיות לבין השפעות מעולם האמנות והעיצוב העכשווים.
Relismith באינסטגרם
לֹא לִטְבֹּעַ
לְהֵאָחֵז בֶּעָנָף הַקָּרוֹב
לֹא לְהִסָּחֵף בַּנָּהָר
לִבְחֹר הֵיטֵב שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶשֵּׂג יָד
שֶׁיַּחֲזִיק אֶת מִשְׁקָל הַנֶּפֶשׁ
לְאֹרֶךְ זְמַן
וּבְשוֹךְ סְעָרָה
לְגַלּוֹת שֶׁאַתְּ גֶּזַע
ענף
עידית ברק
שרי ניר Sherry nir
אור, Light, 2025
שרשרת לד, חוטי מתכת
סריגה בשתי מסרגות ובמסרגה אחת
כנפים הם האיבר המאפשרים לעוף.
לאלו מצטרף האור.
כאן שילוב של עוצמה ויופי, הרוח הנאספת בכנפיים מאפשרת להפיץ אור למרחקים.
האור, שמבשר את ההשכמה והזריחה, כדברי המשוררת (נעמי שמר),
זֹהַר, בֹּהַק, משמש מקור לתקווה, לשמחה ולאושר.
שרי אמנית רב תחומית בדגש על שימוש בבדים, חוטים, חבלים, החבל, ומה שביניהם.
לפייסבוק של שרי
תמר שפוני
נר דולק היום Now is in Between, 2019
חיתוך בתוך ספר
11 18X ס"מ
חקיקה בתוך ספר שירה של המשורר אליהו מיטוס, משורר עברי מימי המנדט.
הרכבה של שיר חדש מתוך שיריו, שיר שמנסה לתפוס את החסד שחופף עלינו
ושנמצא בין לבין ברגע החולף.
תמר שפוני יוצרת בחקיקות ספרים, פיסול קינטי, וידאו ניסיוני, ומדיומים שונים כגון הדפס,
ציור ומיצב. העבודות שלה מושפעות מטקסטים עתיקים והקבלה ויש לה
אובססיה לגעת ולגלם רוח דרך חומר.
פעילה ועובדת בסטודיו בירושלים.