השבוע נפתחה ברוב שמחה תערוכתה של האמנית בתיה שני 'על החתום'.
בתיה אמנית רב תחומית, ואוחזת גם בתואר 'אמנית דואר'. אומנות הדאר Mail Art הוא זרם אומנות מושגית שהתפתח בשנות ה 60 של המאה ה-20. אומנים ביניהם מרסל דושן, קורט שוויטרס וריי ג'ונסון שלחו בדאר גלויות עם שירים או רישומים, כתחליף להצגה ולמכירה של יצירות במרחבים מקובלים, כמו גלריה ומוזיאון. ב 2020 עם התפרצות מגפת הקורונה זכה זרם אמנות הדואר לרנסנס מפתיע. כאן אציין כי התערוכה של בתיה היתה מתוכננת עוד לפני ובלי קשר לקורונה, שניהלה את ההתנהלות בתקופה האחרונה.
בכל רגע נתון המעטפות של בתיה עושות את דרכן בשמי כדור הארץ.
הן חוצות יבשות וימים, ממנה ואליה, הלוך ושוב בינה ובין יעדים קיימים ודימיוניים.
אלפי המעטפות שיצרה בעשורים האחרונים הופכות מאויביקט סגור וחתום למצע גלוי המשלב רקמה, תחום התמחותה האחר של בתיה, תפירה, ציור, גזירה, הדבקה, רישום וכתיבה.
לאורך השנים בתיה אספה באדיקות את המעטפות שהוחזרו אליה בדאר מרחבי העולם. כל מעטפה נושאת סימני מסע : חותמות, קרעים, כתמים וכיתובים.
בתערוכה החושפת מדגם מייצג, הן משמשות מעין 'רדי מייד', חומר גלם ממנו נוצרו מייצבים שונים. שמלת הפחדים הסרוגה, ההינומה המרחפת ועמודי קרטון גדושי מעטפות המקדמים את פני המבקרים – נוצרו משימוש מאוסף המעטפות.
המעטפות של בתיה שני מושקעות ומטופלות, אך גם חתומות וריקות. הן מסמלות עבורה אופטימיות של יצירת קשר, של העברת מסר, של משחקיות ילדית ושל בריחה אל עולמות הדמיון, אך גם נושאות היעדר, געגוע ואובדן.
אני, כתמיד, נמשכת לעבודות הריקמה של בתיה ואלו שעל המעטפות נהדרות.
בתיה כותבת ורוקמת את פחדיה וזו תרפיה נהדרת. אני נזכרת בפחד הלא כתוב של בתיה שהדפיקה הבאה בדלת תהיה של אנשי הדאר, שהיא גורמת להם לעבודה ולפעמים לטירטורים בחיפוש כתובות שאינן קיימות 
.
לכו לראות. הפלך 6, תל אביב.
ייעוץ וליווי לתערוכה ולטקסט : יערה קידר.
