קצת על כוונות, ומשאלות, ועבודה בתערוכה כַּנְפֵי רוּחַהנקראת משאלות, Wishes. תמת התערוכה הוא איך אפשר למשוך את החיים במצבים קשים.הכוונה לא היתה דוקא בהקשר המלחמה

מתחילת המלחמה אליס רקמה שירים על פיסות ג'ינס שחוברו לשטיח קיר.
הציטוטים מן השירים נבחרו ע"י בנה של אליס, אייל, שורד מסיבת הנובה שהמשיך למילואים.
במעשה הרקמה מצאה אליס מעט הפוגה מהמתח, מרגוע ומרפא. היא רקמה לאיטה בתהליך מתמשך לאורך תקופה ארוכה, בימים הטרופים של בין תפילה וגעגוע לדאגה לבן.

כשהבנתי שאני רוצה להציג בתערוכה התיחסות לקטעים פואטיים/שיריים
חשבתי על אומנים שיוכלו להביא את הטקסטים בצורה מעניינת.
אחת מהאומניות אליהן פניתי היתה אסנת ברק. אסנת רוקמת שנים רבות על נייר
ומיוחדת ביצירתה. אסנת נענתה לאתגר ובחרה ליצור עבודה על פי השיר "אין לי ארץ אחרת" שכתב אהוד מנור והלחינה קורין אלאל.

המיצב "ממגדל מים למגדלור: כשיורד גשם הוא מציף" של האומנית איילת זהר מציע להאיר את הסביבה והלילות האפלים בתקופה קשה זו שבה אנו נמצאים, דרך הפיכת מבנה המגדל מים למגדלור המקרין אור יקרות על הסביבה. השנה האחרונה היתה רוויה בימים אפלים, מלאים בחרדות ופחד, כשאנשים מחפשים מקורות של אור ותקווה.

בתערוכה מוצג מחקר מתמשך המתפרש על פני סדרת עבודות רקומות בחוט שחור על בד פשתן. המבחר המצומצם מעיד על פרקטיקה עקבית ומוקפדת, המפגישה בין עושר לצמצום, בין טקסטורה צפופה לקו בודד, בין מחשבה רציונלית לביטוי רגשי. פעולת החוט והמחט, החורגת מהקשרה הפרקטי והנשי, הופכת בעבודות אלה לחיפוש אחר איזון ושקט ולכינון מרחב ומקום.

על עבודתה של דיקלה לבסקי
שחור/לבן (קבוץ), 2014,
שמוצגת בתערוכה "מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת", הוקרה לרות דיין בעמק שאהבה.

התערוכה 'גברים רוקמים' היא סוג של איזון היסטורי. התערוכה הראשונה שלי, התבקשתי לאצור בתאו התבקשה להיות תערוכה ליום האשה. הכנתי ואצרתי תערוכה 'המושכות בחוטים'. כבר אז עלה הרעיון לתערוכת 'גברים רוקמים'.

אורנה בן עמי היא פסלת ישראלית שמוצאת בברזל חומר עיקרי לביטוי האמנותי שלה. הפעם הבסיס היה צילומים של זיו קורן, מהימים של אחרי השבעה באוקטובר ב'עוטף' עזה.