כך כתבה זיוה אפשטיין, אורגת ותיקה :
לפני שלוש שנים ישבתי עם הדר בסטודיו שלי ופטפטנו, פתאום הדר נעצה עיניים בתמונה של עבודה שהיתה תלויה על קיר הסטודיו ומשום מקום אמרה 'את העבודה הזו אני רוצה בתערוכה שלי'.
אני זוכרת את רגע ההתלהבות. זיוה רקמה אדמה.
ועכשיו, הגיע הזמן.
וזיוה, יצרה מחדש את העבודה בהתאמה לתערוכה
'רקמה, רק לא מה שחשבתם'.
ואני קבלתי לידי טריפטיך רקום.
אחרי אילה צור אני עוקבת כבר כמה שנים.
היא רוקמת על עבודות הקרמיקה שלה
בצורה עדינה ופואטית.
בשנים האחרונות אילה מלקטת חרסיות אדמה במקומות שונים בארץ
ויוצרת מהן את עבודות הרקמיקה שלה.
לתערוכה הפעם בחרנו בשלוש עבודות עגולות,
האחת אפילו לא שרופה, שלושתן רקומות בחוט זהב.
ראיתי והתאהבתי.
חני, חנה רוטשילד, אמנית סיבים ותיקה שחזרה בשנה האחרונה לארץ אחרי שהות ארוכה בקנדה.
המעבר שעשתה היה חד, מקנדה אל צוקים. ה מקום במדבר.
בקשתי ממנה שתתן לי הצעה לתערוכה וזו הגיעה בצורת 'ארקום רגבי אדמה' לתערוכה.
נשמתי עמוק.
ידעתי שיש לי כאן שלוש אמניות נשמה, כאלו שלא מכירות האחת את השניה,
וכל אחת תביא את עצמה בצורה הכי מדויקת לה.
הבנתי שזו הדוגמה הטובה ביותר לעבודת אמנות שנעשתה בהשראה מהמקום האישי של כל אחת, ללא שמץ של 'העתקה'. שגם אם חומרי הבסיס דומים, התוצר יהיה אחר, ומגוון.
והנה בידי ה דוגמה המעניינת ליכולת יצירתית אישית.
וכל אחת מהן היא השראה גדולה בפני עצמה.
קבלנו כמה וכמה גופי עבודה, חומרים דומים, ועבודות רקומות מופלאות ושונות.
זכיתי/זכינו כולנו לדוגמה יוצאת דופן של יצירה אישית.