כשהגיתי את התערוכה כַּנְפֵי רוּחַ,
מעבר למחשבה על רוחניות
ניגנו לי בראש כל הזמן המילים פּוֹאֵטִי וקטן. אינטימי.
מאד רציתי להתחבר לטקסטים, שמדברים את הנושא,
ולשירים שכולנו מכירים, שהרי המילים מדברות.
ושירה ומוזיקה הם בכלל נקודת האחזות לרבים מאיתנו.

ואז נתקלתי בעבודה של אליס שריקי רחמים Alice Chriqui
שיר וגעגוע, Song and longing.
מתחילת המלחמה אליס רקמה שירים על פיסות ג'ינס שחוברו לשטיח קיר.
הציטוטים מן השירים נבחרו ע"י בנה של אליס, אייל, שורד מסיבת הנובה שהמשיך למילואים.
במעשה הרקמה מצאה אליס מעט הפוגה מהמתח, מרגוע ומרפא. היא רקמה לאיטה בתהליך מתמשך לאורך תקופה ארוכה,
בימים הטרופים של בין תפילה וגעגוע לדאגה לבן.
העבודה גדולה 130X90 ס"מ ומרגשת.