שחר שמילוביץ Shahar Shmilovich
סטודנטית שנה שלישית לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו, חיפה
התבקשה ליצור במסגרת קורס תהליכים מורכבים בהנחיית פרופסור טרי שרויאר,
Terry Schreuer
בטכניקה אומנותית קלישאתית ולחדש אותה.
(אני לא מתה על ההגדרה, אבל נניח לזה כרגע).
ה'קלישאה' שבחרה היתה גרפיטי, טכניקה אשר מאפשרת הבעת מחאה, חברתית, כלכלית, פוליטית וסביבתית.
החידוש שיצרה לטכניקה זו היה מחאה באמצעות סריגה- גרפיטי סרוג.
העבודה מתמקדת ברצח נשים במהלך השנים, ולצערינו, רלוונטית ממש גם בימים אלו
כאשר מאז ינואר 2023 נרצחו פה 8 נשים,
רובן בבית, במקום שהיה אמור להיות הבטוח עבורן
ועוד רבות ידועות כמאוימות,
ובהזיה של חוק האיזון האלקטרוני שלא עבר בכנסת,
גם תודות לחברות כנסת נלוזות.
המסר ששחר רצתה להעביר בעבודה זו,
כי חיי אישה חשובים וכי לאף אדם אין את הזכות לקחת חיים של אדם אחר, ללא הבדל של דת או גזע, בדגש על כך שהחיים ניתנים לפרימה במחי יד.
העבודה סרוגה במסרגה אחת בטכניקת free-form.
הפרוייקט רקם עור וגידים במשך כשלושה חודשים של עבודה סזיפית,
וכלל מחקר אודות נשים שנרצחו בידי בני זוגן, בארץ.
בין הפורטרטים ענת אלימלך, סוהא מנסור, מיכל סלה, רימה חגידה, רבאב אבו, מאיה וישינסקי וספיר נחום שנרצחו על ידי בני זוגן.
תכנון העבודה נעשה דיגטלית וכלל יצירת פורטרטים מאויירים עם חלוקה של סקאלה צבעונית,
והתבסס על תמונות הנרצחות.
הסריגה של מקטעי הצבעים בוצעה בשיטת free-form
ולאחר מכן החלקים חוברו בתפירה.
לצורך הצגת הגרפיטי, הפורטרטים נתלו על גבי גדר תיל, כדי לתת תחושה של אנדרגראונד. שובלים של חוטים אדומים נשרכים לקרקע, ומתאחדים לגורל המשותף של כולן, ללא ידיעתן וללא בחירתן ונשטף בדמן.
זהו קול זעקה להגברת המודעות של נושא האלימות בתוך המשפחה,
לקולקטיב הציבורי, בתקווה שיהווה הזדמנות נוספת, ולו גם מזערית, להבאת השינוי המיוחל.
כולנו מחויבים לשינוי !
ביום האשה כתבתי פוסט, שלא פורסם, על כך שלא צריך יום האשה.
צריך יום יום יום האשה.
שיוויון וזכויות תמיד, כמו במדינה דמוקרטית ומתקדמת.
והגנה ראויה על מי שזקוק לה.
חזרתי לארץ מדממת ושסועה,
נמשיך, כל אחד בדרכו,
להלחם על הבית ועל הארץ הזו.
ולא לשווא.
בוקר אור ישראל.
לפנינו חג החירות,
יום השואה,
יום הזכרון ויום העצמאות.
ונלחם ככל שיהיה צורך.