פרחי בר יונתן גפן2

מקום רחוק מלא פרחי בר

זה היה אמור להיות יום שכולו כייף.
מפגש עם אומנים לקראת תערוכה,
ביקור אצל צורפת עם חלקים שהבאתי מהודו
ליצירה של תכשיטים חדשים ופתיחה של תערוכה.
סיימתי כבר ארבע פגישות, כשבמהלך היום צילמתי את הסביבה בה הסתובבתי,
ולרגע פתחתי, לקראת החלק השני של היום, את הפייסבוק.
והימים, אולי הימים הקשים ביותר בלוח השנה של המדינה הזו,
על אחת כמה וכמה השנה,
ורגע לפני הלך לנו ענק תרבות שהעמק זרם בנימיו, ובישראליותו,
ותכף שנה למותו החפוז של אחי,
סף העצבים שלי קצר. קצר ממש.
ו…אז הידיעה, ישר לפנים,
שאביו מולידו של הנסיך הקטן מפלוגה ב', צנחן, מושבניק בן נהלל,
מי שגם הוא סופר איתנו כבשים בלילות, איננו עוד.
משורר, ענק תרבות, שהעמק זרם בדמו,
פס הקול של נעורי, של התבגרותי, של ילדי. ונכדי.

והלכתי ברחובות יפו שפופה, 'יפה שקיעת שמש ללב עצוב'
ו'היונה הלבנה כבר זקנה
יותר מדי מלחמות עומדות אצלה בתור
היונה הלבנה כבר זקנה
ענף הזית מתייבש לה במקור.
היונה הלבנה כבר זקנה
ומיום ליום היא פחות לבנה
ויותר חיוורת
היונה הלבנה כבר זקנה
תגידו לה שכלו המים
ושהיא משוחררת'.
והרגשתי יותר ויותר עצובה.
עליו. ועלינו. ועל התרבות שלנו.
ועל המדינה הזו.
…..
ונזכרתי ביום מימי נערותי, יום שישי, מדפדפת בעיתון מעריב של שבת,
נתקלת בטקסט שיהונתן פרסם במדורו הקבוע פרסום ראשון.
'אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים
אתם זוכרים את הטיול
עם המדריך ההוא שאול
ואיך אהרונצ'יק הבריון
היה לוחץ אקורדיון
וגם צועק בקול אדיר
עכשיו כולם, כולם לשיר
ובלילות הכי קרים
היינו סתם מאושרים
עם בדל סיגריה ראשונה
לוקחים ללב ולריאות
משתעלים ושואלים
ומחכים להפתעות
ביום שישי על הגדר
עם הידיים בכיסים
ואליהו השמן
אומר מילים נורא גסים
אבל בחושך לא ראו
איך שהסמקנו וגם הוא
עומדים שעות ומביטים
על אריאלה הקטנה
ואיך עסיס אבטיחים
מכתים את לובן חולצתה
ואת ליבנו התמים
אשר רוקד לעומתה
אתם זוכרים את השדות
הנרקיסים בשבתות
הכל עבר כל כך מהר
וקצת קשה להיזכר
איך פעם זה היה פשוט
לשיר לחיות ולא למות
אתם זוכרים את השירים
ששרנו אז, את שמי הפז
אתם זוכרים בערבים
מתחת גג של כוכבים
עם חברות וחברים
היינו לפעמים שרים'

שישר גזרתי מהעיתון והדבקתי ביומני
(גם חנן יובל נתקל בו בעיתון והלחין אותו בהמשך)
…..

ובשאר השירים שכה אהבתי,
'כי לאהבה אין מדינה',
'הילדה הכי יפה בגן',
'איך שיר נולד'
'אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי'
'יהיה טוב'
וכל שירי ה'כבש השישי עשר' ששרתי ועוד אשיר כל כך הרבה עם הנכדים
ועוד ועוד כאלו שהם פס חיינו.

וכל הערב התנגן לי :
'בקצה השמיים ובסוף המדבר
יש מקום רחוק מלא פרחי בר
מקום קטן, עלוב ומשוגע
מקום רחוק, מקום לדאגה.

אומרים שם מה שיקרה
וחושבים על כל מה שקרה.
אלוהים שם יושב ורואה
ושומר על כל מה שברא.

אסור לקטוף את פרחי הגן
אסור לקטוף את פרחי הגן
ודואג ודואג נורא'.

ועכשיו 'יונתן סע הביתה'.
השארת לנו כאן מורשת שלמה.
ינעמו לך רגבי עפרך.
22 בפברואר 1947-19 באפריל 2023

ליבי עם זהר, ענת, שירה ושאר בני המשפחה.

שתפו את הפוסט