תכירו את ניהאד דביט
אמן יוצר ופסל.
בן למשפחה ערבית-נוצרית מסועפת, בעלת שורשים ביפו וברמלה.
גדל בבית לחם,
למד והתחנך בין השאר בבית הספר התיכון לאמנויות תלמה ילין בגבעתיים.
זכה למלגת לימודים בבית הספר הגבוה לאמנויות בסופיה, בולגריה,
שם רכש את ההכשרה האקדמית כפסל.
מפסל מחוטי ברזל עצי זית גדולים המוצבים בארץ ובעולם, כמיהתו לשלום ולחיים משותפים.
אוהב ומעריץ מגיל צעיר סוסים ומפסל אותם בעיקר בחוטי ברזל בגדלים שונים.
בתערוכתנו בַּר חֲלוֹף מוצגת עבודתו
מפסולת לזהב.
'שטיח עתיק יומין'
דמוי האובייקטים הראשונים והשכיחים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים,
העושה שימוש חוזר בפסולת, צואת סוסים,
שלאחר עבודה עמלנית של האמן נוצר ממנה 'זהב' חדש.
הגללים שעורבבו עם תבן ובוץ וסיד אורגני כחומר מקשר,
נוצקו לתבניות, יובשו באויר הפתוח,
ונצבעו בדוגמת מרצפות ישנות,
בהליך זהה להליכי בניה בתרבויות עתיקות.
החומר הבזוי ביותר, לכאורה, הוא זה שהיום המדע/הרפואה יודעים,
שבו טמון כל המידע המדויק על מי ש'ייצר' אותו
והוא זה שיוצר את ה'שטיח', לכאורה עתיק היומין, אבל לגמרי עכשווי.
'שלא ירבה המלך סוסים לעצמו', כתוב בדברים פרק י"ז,
מבטא את הערכת האמן למנהיגות המבוססת על צניעות והתחשבות
מה גם שחומר דחוי, לכאורה, שהנטיה האנושית להרחיקו, מייצר 'זהב' חדש.
כל כך מתחבר לי לכאן ועכשיו
ולמה שצריך לחזור ולהיות פה.
צילום תמונה ראשית: קרין צור.