הסכיתו ושמעו.
המלחמה הזו הביאה לפתחנו הרבה כאב, כעס וקשיים.
יחד עם זה יש הרבה גילויים של אנשים ומעשיים מחממי לב.

כשהתחלתי לעבוד על התערוכה 'צייר לי תקווה'
היה לי ברור שאני מעוניינת להציג את אחד מפסליו של חיים פרי,
מקים גלריית הבית הלבן בניר עוז, ופסל נפלא.
יצרתי קשר עם בנותיו, קבלתי תמונות, בחרתי בפסל שאהבתי,
שלא יהיה גדול מידי או כבד מידי. התחשבתי במגבלות.
כשהגיע הרגע להתחיל לטפל במנהלות התחלתי לחפש מוביל
שיסע לניר עוז וישלוף את הפסל משם ויביאו להרצליה.
דברתי עם רבים, לכל אחד מהם היה סיפור מופרך למה הוא לא יכול לעשות את ההובלה הזו.
כשכמעט התיאשתי שיתפתי את עופרי, הבת של חיים,
והיא אמרה לי 'רגע, בואי ניוועץ בקבוצת הווטסאפ של בני ניר עוז.
התשובה הגיעה מיד, 'הצוות הצפוני'.
דקות ספורות חלפו וקבלתי טלפון מיורם, מי שמנהל/מרכז את הצוות הצפוני.
מה צריך, מתי, נשאלו כל השאלות ובסיומה של השיחה הקצרה נאמר לי, 'הפסל יגיע אליך להרצליה, הכל עלינו.
עברו יומיים, הפסל נבדק בשטח, שטח צבאי סגור, צריך אישור צהלי להכנס לגלריה הלבנה…
קבלתי תמונות לאשר שזה הפסל שנמצא בתוך ערימת עשביה בגובה שמזמן הגלריה הלבנה לא ראתה כמוהו.
בשבוע שאחרי נערכו תיאומים, הכנות, איסוף עגלה והפסל הגיע ביום שישי להרצליה. טיפה מפורק.
אחרי רבע שעה טלפון. אנחנו נבוא עם פסל חבר בשבוע הבא לטפל בפסל.
במוצאי שבת קבלתי שיחת טלפון רבת משתתפים, כולל הפסל הצפוני שהתעניין בעניינים מקצועיים הקשורים לפסל. חמש דקות אחרי קישרו אותי לרסטורטור של פסלים, תל אביבי, שהבטיח לבוא למחרת לטפל בפסל.
ואכן, כך היה. תודה אפולו על התגייסותך.
בדקתי מה זו המסירות הזו של הצוות הצפוני.
מסתבר שהם צוות מתנדבים שהגרעין שלו הם לוחמים טנקיסטים מ 1973, ומתנדבים אחרים צעירים מיודפת, חברת אפל וחברת קלא שבמגדל העמק.
הצוות הופיע בעוטף בתחילת המלחמה. עזר לחלץ נשים בשדרות ואופקים, ולחפש נעדרים בנובה.
הצוות המשיך להגיע, ועדיין, לנגב המערבי כל יום שישי, לסייע למשפחות שנפגעו, לתושבים מפונים, בכל נושא. ניקוי ממ״דים, בתים, הובלת חפצים, רכבים וכל משימה שמסייעת לתושבים.
כן, גם הובלת פסל עץ וברזל להרצליה. כי איזה אוצרת רוצה אותו לתערוכה .
הצוות גם בקשר ובשיתוף פעולה עם אחים לנשק. ומוכר היטב ביישובים.
הם רכשו באופן פרטי משאית, ומספר נגררים ועוד ציודי העמסה כדי למלא את כמות המשימות המתבקשות.
ובעיקר הם נחושים לכל משימה ומחויבים, בפני עצמם, לתקופה ארוכה.
מה אומר ומה אגיד, איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים האלו ?
אנשים טובים באמצע הדרך הכואבת, הארוכה והמפותלת.
ואני שמחפשת תקווה, גם בתערוכה וגם בכלל, זכיתי לקבל מהם עזרה.
ועכשיו, אנחנו מחכים כולנו, שישוחררו כולם ! אבל כולם !
ושחיים פרי ישוב
ויבוא לספר לנו על הפסל, כי לא מצאנו כלום כתוב עליו.
וגם יגב, אח של יובל בוכשטב שמשתתף בתערוכה.
וגופתו של אביב אצילי ז"ל, המוחזקת בשבי חמאס, שעבודה שלו מוצגת בתערוכה
כמו גם גופתו של איתי סבירסקי ז"ל שלנו.
רק אז נוכל לנשום לרווחה.