עבודת רקמה בתיה שני

כחוט השני

טיוטת הפוסט הזה יושבת על שולחן העבודה שלי זמן רב, 
והיום, יום הרקמה הבינלאומי 
הוא המועד הטוב ביותר לפרסומה.

בתיה שני היא אומנית ורוקמת ישראלית והכי בינלאומית שלנו,
בעיני מהטובות בעולם.
עוקבת אחריה כבר שנים רבות, בשנה האחרונה ביתר שאת,
בקרתי בסטודיו שלה עשרות פעמים, ניהלנו המוני שיחות על יצירה ורקמה,
ותיקית התמונות שלה בטלפון שלי מתפוצצת. 
ולא משנה שצילמתי את הסטודיו עשרות פעמים, נכנסת לשם ולא יכולה מלהפסיק להקליק.

הרקמה של בתיה, למרות הידע הרחב שלה מלימודים
בבית הספר המלכותי לרקמה בלונדון,היא רקמה ידנית, תכים פשוטים, לא מתחכמים, צבעוניים, יפים.

'ככל שיותיר לנו החוט' היא תערוכה כמלכודת דבש, בעיני.
המראה הנשקף מפתה, מסקרן מרהיב.
ואז כשמתקרבים, ומתחילים להתעמק ולקרוא את הטקסטים הרקומים
המציאות נגלית במערומיה.
בתיה רוקמת כאבים, כאבים של רבות,
שעברו התעללות פיזית, נפשית ומינית,
נשים שהעולם האכזר זימן להן התמודדויות קשות.
היא מעלה על סדר היום פגיעות ופגיעות, כאלו שלא תמיד ניתן לתקנם.

יש תערוכות שהביקור בהן, הצפיה, אינם מספקים.
חשוב וצריך לשמוע את האמן, את דרכו, מחשבותיו,
דרך עבודתו. וזו אחת מהן.

זכיתי לשמוע את בתיה פעמים רבות, השיחה תמיד מתגלגלת בהתאם ועם הנוכחים בסטודיו.
אבל משפט אחד משמעותי חוזר שם, בוורסיות משתנות.
הנעיצה של המחט בבד, הדקירה הזו, המעבר מצד לצד…
מדמה ומעצימה את הכאב.
התערוכה היא לא רק היופי של הרקמה,
והוא רב ! במיוחד בעבודות של בתיה.
התערוכה היא הזדהות, ומחאה, והכאב הבלתי נגמר על חיים בסבל.

 

התערוכה כה מיוחדת והיה לי חשוב 
שרוקמות תראינה כי לפעמים הבסיס הפשוט והפשטות נושאים בחובם המון,
לא רק יופי, אלא גם מסר,
לא רק תכים מסובכים ומורכבים, אלא פשוט הקוים שיוצאים מהלב.
וכי הרקמה, ככל אומנות יכולה להיות גם סוג של שליחות.

חובבי האומנות יכולים לראות כמה יפה המלאכה הקדומה המסורתית,
המאפשרת לא רק ליצור פרטי לבוש או קישוט,
אלא להעביר מסר חברתי ואנושי, ככל עבודת אומנות אחרת.

התערוכה הזו, גם בשל יופיה, וגם בשל הטמון בקרבה כמסר,
האמנות והאמנות המשולבים יחד, בד בבד, אחת היפות והמיוחדות שראיתי בחיי.
וראיתי הרבה.

התמונות מהביקורים שלי בתערוכה, כל פעם ראיתי בה, וגם דרכם, עוד ועוד.
הקטלוג של התערוכה ירד לאחרונה לדפוס ולמרות שאני מכירה הן את העבודות והן את הסיפורים בע"פ, ולמרות שיש לי מאות תמונות שצילמתי מחכה לו בקוצר רוח. 

לרבים ששאלו, אני מקווה ואעשה הכל (בתיה, שומעת?) על מנת שבימי השקת הקטלוג
נוכל לבקר בסטודיו לפני שהתערוכה תרד ותפנה את המקום לתערוכה אחרת,
לא פחות מעניינת.

 

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email