השבעה באוקטובר גרם ל"ארועים" שלא ידענו כמותם מעולם.
תדהמה והלם היו התחושות הראשונות, אחריהם חשנו, ועדיין, כעס, זעם, צער, חוסר וודאות
ועוד רגשות ותחושות שמילאו את עולמנו.
ה"ארוע" המזעזע והבלתי נתפס, שבר עוד ועוד שיאים,
ועדיין, גם שנה אחרי, מנהל למעשה את חיינו, כולנו.
בשבעה באוקטובר עולם האמנות השתתק. נאלם דום.
אט אט, אחרי ההלם הראשון, חזר המבע האמנותי, נקודת אור לרבים מאיתנו, לצוף, לבעבע
וליצור.
רבות מיצירות האמנות עסקו בחסרים, הנרצחים והחטופים, ובכולן ניסיון לעכל, להכיל, לעורר,
להכיר, ליצור אמפתיה וגם לזעזע.
התבקשתי לסקור את נושא החטופים בראי האומנות,
בחרתי כיוונים שונים להצגת הנושא.
להלן הכתבה כפי שפורסמה.
כמובן שיש עוד רבים וטובים, שציירו, כתבו, שרו, ועשו הרבה מעשים טובים בימים חשוכים, על
מנת להזכיר את החטופים (ואת הנרצחים). המאמר הזה סקר רק כמה מהם, בתחום האמנות
ה"נראית".
את הסקירה עצמה סיימתי בבקשתה של האמנית לדמיין את שובם.
אז הבקשה מופנית לכולכם.
כולנו מייחלים לשובם וכל אחד שיעשה את המעשה הנכון, הטוב והאפשרי שעולה בידיו.
שהרי חייבים שיחזרו.
שעדיין, הדאגה, מה יהה עליהם? ומה יהה עלינו כעם? עדיין פה ומנהלת אותנו.
איך כל הערכים וכל מה שלימדו אותנו נגוזו?
איך נתאושש מהשבר הזה?
קשה לתאר פה תקומה בלעדיהם.
ואמן, שהכתבה הזו תתפרסם, כולם יהיו כבר פה.
תודה להדר רובין, בת ניר עוז.