ליאת בנימיני אריאל היא
אמנית, מאיירת ומנחה סדנאות יצירה בעיסת נייר טקסטיל ומיחזור.
מאמינה בכוח הקסם של האמנות לרפא.
בתור אספנית עבר של תרנגולות,
אני מכירה אותה ואת עבודותיה כבר שנים רבות.
בתקופה האחרונה ליאת, כך שיתפה אותי לא מזמן,
עברה ליצור בטקסטיל.
לפני כמה ימים ראיתי צילום של יצירה מיוחדת שלה
והנה היא לפניכם, עם הסיפור.
ליאת, כרבים מאיתנו, לקחה, ועדיין, חלק בהפגנות נגד שינוי פני המדינה בסמיכות למקום מגוריה בצומת כרכור.
היא הבחינה ביצירתיות של יוצרי חולצות המחאה השונות,
תוך שהיא סוקרת את נציגי הקבוצות, צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות, קשישים וקשישות,
עומדים כולם יחד, בדאגה, בסערת נפש, ברעות, בנחישות,
חלקם אוחזים בדגל, חלקם מתעטפים בו
ומתחייבים שוב ושוב לאהבת הארץ.
בדימיונה ראתה איך היא תופרת חולצה לחולצה, דגל לדגל,
ומכסה ביריעת האהבה את הרחובות.
כשהחזירה עצמה למציאות החלה לאסוף חולצות בכל הדרכים האפשריות
בעזרתם של אנשים טובים.
ליאת שילבה את כל החולצות שגייסה, יחד עם דגלים שונים
ואלו נתפרו ונרקמו האחד לשני ברקמה עבודת יד,
בעזרת גמלאיות שהתגייסו למבצע.
כך, היא חשה איך ידיה של הרוקמת מחברת בין 'אחים לנשק עם ה'חזית הוורודה',
ובין הסבתות לנוער של 'הדור הלא נכון' (שהוא הדור הכי נכון!!!).
הרקמה שלה, כך היא מייחלת, תתרום לאיחוד הקבוצות השונות של המחאה
לגל מאחד שישטוף את הארץ מהטירוף שאחז בה.
את התצוגה הראשונה של הפרויקט, גודלו 4.5 מטר על 2 מטר,
הציגה ליאת לדודתה הג'ינג'ית בת ה 92,
שבוכה על המדינה שהקימה כל ערב מול החדשות.
זו הדודה שידעה לעשות הכל, לרקום, לסרוג, לנגר, לצייר, להשתמש בכל חומר,
גם לימדה אותה מלאכת יד והיתה לה להשראה גדולה.
ומאז נפרשת היריעה ומלווה את ההפגנות בצומת כרכור.
ליאת מייחלת ליום בו תהיה מוצגת במוזיאון המחאה שהצילה את מדינת ישראל
עם שפע היצירתיות שהתגלתה פה.
הצילומים המופיעים למעלה צולמו על ידי ליאת בנימיני אריאל ודליה רובינסון.