כפר יהושע, הוא מושב בעמק יזרעאל
בו ניתן למצוא מגוון של ביטויים אמנותיים המשתרעים על פני מנעד זמנים רחב,
החל מימי הקמת המושב (1927) ועד היום – ביטויים ופעולות אמנותיות המבטאות אידיאולוגיות ומבעים משתנים על ציר הזמן – מתקומה למחאה.
בשדרה ניצבים מבנים אנדרטאות, שנבנו ברצף השנים (מיום הקמת היישוב ועד היום), בהשפעת אמנות אירופה, המבטאים ערכים בין-דוריים.
כל מונומנט בשדרה אובייקט נוצר בתקופה אחרת השתמש בדרכי הבע של התקופה וביטא את רעיונות זמנו.
על הקירות החיצוניים של המבנים ההיסטוריים מוצגת תערוכת צילום 'מחוץ לזמן'.
הפעם נהגתה ונוצרה, בקומת משרדי המזכירות הנטושים של היישוב,
תערוכה מתוך תחושת דחיפות, התגייסות וצורך להגיב לאירועים המטלטלים העוברים על החברה הישראלית בימים אלה.
'זמן אמת, ציירים מגיבים בזמן אמת למציאות'.
16 ציירים וציירות הוזמנו להגיב על המתרחש בארץ בימים אלה – תקופה סוערת ומורכבת, של סכסוך, פילוג ואלימות, שלצידם התעוררות ופעולה יצירתית רבה ומשמעותית.
האומניות והאומנים התבקשו ליצור עבודות חדשות בזמן אמת, במרחב האלטרנטיבי.
לצורך התערוכה הם סיגלו לעצמם קצב, תנופת עבודה ותגובה מהירה לאירועים, בשונה מזו בה הם מורגלים בסטודיו בימים רגועים יותר.
במהלך החודש הם פעלו ויצרו על גבי הקירות הגדולים שבמקום, עבודות חדשות בטכניקות ציור שונות. חלק מן העבודות צוירו ישירות על גבי הקירות או על בדי ציור גדולים שנמתחו ישירות על הקיר, וחלקן הוצבו כמיצבי ציור, שנוצרו בהתאמה לתנאים הארכיטקטוניים המסוימים של חללי המשרדים.
השיטוט בין חדרי המשרדים הנטושים שהפכו לחללי תצוגה, מאפשר מצד אחד לשהות בכל חדר בהפרדה אינטימית ומצד שני, המעבר בין החדרים הופך לחוויה מצטברת וטעונה המורכבת מסך כל העבודות.
העבודה במקום לוותה במפגש ודיאלוג בין האומנים לבין עצמם, האוצרות וקהל שהזדמן למקום. העבודה בצוותא ובזמן אמת הצמיחה עבודות ביקורתיות, בעלות עוצמה וביטוי חזק, רלוונטי לזמן הזה. העבודות המונומנטליות מעוררות תחושות מנוגדות של אימה ותקווה, התבוננות פנימה והפניית מבט אל עבר היסטוריה טעונה, הווה נפיץ וחששות מעתיד לא ברור.
נקודת המבט, המהווה ציר מרכזי בתערוכה, וחוטים אסוציאטיביים, סמויים וגלויים, של תכנים ודימויים מהזמן הזה, מההיסטוריה של הארץ ומתולדות האמנות, יוצרים קשר בין העבודות, ומעצימים את השאלות החוזרות ונשנות בימים אילו, על אירועים היסטוריים חוזרים ונשנים, על תבונה אנושית ומשמעות הדמוקרטיה, ועל כוחה של האמנות לחולל שינוי.
התערוכה חזקה בעוצמתה
ומרגשת.
הביאה אותי, כצופה, להרבה מחשבות עם עצמי,
מחשבות הקושרות אותי, ואת כולנו, למדינה ולמי שאנחנו מולה, ממש בימים אלו.
אוצרות : נטע הבר, אילת הרצוולף
