אחת העבודות המיוחדות בתערוכה שכולה חַיִּים וְחַיּוּת בדרכה וביצירתה של יוס רבן-דה יונג היא המוזיקאים מברמן.

יוס, אשה שכולה אהבה גדולה לחיות מאז ילדותה, סיפרה לי כי בתור ילדה המוזיקאים מברמן היה אחד מהסיפורים שכילדה הכי אהבה.

מקהלת החיות מברמן, בגרמנית Die Bremer Stadtmusikanten, היא אחת מאגדות האחים גרים, המספרת על קבוצת חיות שרצתה להקים להקה משלהם.

העלילה מתחילה בחמור שבעליו לא רוצים אותו, והוא מחליט ללכת לעיר ברמן כדי להקים להקה משלו. בדרך הוא פוגש בכלב, חתול ותרנגול שגם בעליהם לא רוצים אותם בזקנתם, והם מצטרפים אליו לעיר במטרה לההפך למוזיקאים. בדרך נתקלת החבורה בביקתה בודדת בה יושבים שודדים הנהנים מהשלל. החיות נעמדות אחת על גבי השנייה וכל חיה משמיעה את קולה. השודדים נבהלים משילוב הקולות, בורחים ומותירים את הבית לחיות. החיות שאוכלות ארוחה טובה ומתכוננות למנוחה.

מאוחר בערב השודדים חוזרים לבית כדי לראות מי פלש אליו, והחיות תוקפות אותו והוא וחבריו השודדים בורחים שוב, ומאז החיות לא צריכות להגיע יותר לברמן שכן מצאו מקום טוב יותר לגור בו.

האגדה הזו אוירה על ידי רבים. יש מאיירים שאיירו את החיות כמו חיות ואחרים האנישו אותן, באופן לא מפתיע רוב המאיירים אהבו מאוד את ה"פירמידה" של ארבע החיות.

ולאומנים רבים היתה האגדה השראה ליצירה.

ויוס, שכילדה, אהבה את האגדה הזו במיוחד בגלל החיות המוזנחות שעברו התעללות, שהחליטו לקום ולעשות מעשה חיובי ולהחזיר לעצמם את הכבוד ובסוף הסיפור הם הם הגיבורים האמיתיים, החליטה לתת להם כבוד משלה.

‏היא יצרה אותם בחומר קרמי באהבה גדולה, בהתייחסות מעמיקה לפרטים קטנים, לאופי ולריבויי ההבעה של כל אחד ואחד. והקימה אותם יחד פעם ראשונה בתערוכה היחיד הראשונה שלה.