המחקר של סרלין אחר הסמלים על גבי המצבות התחיל דווקא בעיר אדירנה בטורקיה, שם מצאה לראשונה על גבי המצבות סמלים שונים שנראו עבורה ככתב סתרים. סימן המספריים אותו מצאה על אחד הקברים, החזיר אותה לדמותה של סבתה אשר היתה רוקמת. סרלין העתיקה את הסמל וכששבה לישראל רקמה אותו בחוט זהב על גבי בד. המספריים היו הסימן הראשון שמצאה וכך נפתח בפניה עולם שלם ועשיר של סמלים ומסורות הנמצאות על גבי מצבות יהודיות בקהילות שונות בעולם.
במהלך המחקר יעל ראתה שהסמלים על גבי המצבות מציינים פעמים רבות את המלאכה של האדם המת, ולעיתים את התפקיד אותו נשא האדם בקהילה בה הוא חי.
סימנים כמו מספריים, סולם, סכין היו בעצם דימויים איקונים המתמצתים את זיכרונו של האדם, דרך המלאכה בה החזיק. כך גם אריות, תנוחות ידים, פרחים שונים ציינו את מקום או שם המשפחה, שמו הפרטי של הנקבר ולעיתים תכונה מרכזית בהוויתו (אדם שהרבה חסד סומל בידיים מושטות למשל).
וכך דימוי חזותי נבחר כזיכרון לחייו של אדם על גבי המצבה.
כמו כן קהילות ואנשים בהם היו מיוצגים על ידי רשת של סמלים חזותיים קבועים המתמצתים את פועלו ומידותיו של הנפטר. מבחינה זאת הסמל מייצג אבטיפוס של דמות בקהילה ודרכו אפשר ללמוד גם על הקהילה, המלאכות והדמויות בה.