מרגלית בסן היא אמנית ילידת ירושלים
אשר מתגוררת עד היום בעיר.
בבסיסה מעצבת גרפית
שלמדה בבצלאל 'לימודי המשך' במחלקה לזכוכית קרמיקה וציור.
למדה 15 שנה אצל הכוהנת הגדולה של הרקמה בארץ,
זהר וילבוש.
זהר לימדה רקמת פולקלור,
אבל מרגלית רצתה לרקום רקמה מקורית
ולכן 'תרגמה' את הציורים שלה עצמה לרקמה
תוך פיתוח סגנון ודרך משלה.
מרגלית חברה בקבוצת בוגרות בצלאל הנפגשת מידי שבוע ליצירה.
בקיץ הן יוצאות לצייר בנוף, בחורף מתכנסות בבתים.
מרגלית מחוברת לנוף הירושלמי בכל נימי נפשה.
הישיבה התדירה בנופים הירושלמיים,
האור המיוחד של אחר הצהרים שלפני השקיעה,
כאשר השמים הופכים ורודים והאבנים בגוונים של זהב,
האווירה המהפנטת,
גורמת לה להקשר לכל בית ועץ.
ההתמקדות פעם בשבוע בפינה בעיר,
בעיקר בקיץ כשהשטחים הפתוחים הופכים יבשים בגוונים של זהב,
ובאביב כשהירוק שולט בכל פינה,
(בסתיו ובחורף ההתכנסות פנימה)
מחברת את מרגלית בכל נימי נפשה לעיר.
מרגלית רוקמת עפ"י ציורים שלה עצמה,
שצוירו ישירות מול הנוף,
והציור מונח מולה בעת הרקמה.
וכשהיא רוקמת מצילומים, הצילום נמצא מולה.
הבד עצמו, עליו מרגלית רוקמת, הוא בד נקי ללא ציור כלשהו עליו.
כך החוטים והמחט משמשים לה ככלי הציור,
שלמעשה התוצר המתקבל הינו רקמה.
הרקמות, כתוצאה מהקשר המיוחד של מרגלית לעיר,
מייצגות את פינות העיר באופן מוחשי ואמיתי.
חג שמח ושקט לירושלים.
