גדעון טרן, איש הגליל, עולה מדי שנה בסתו לתל יודפת לנשום לליבו ממלוא פריחתם של החצבים הרבים המכסים את שרידי הקרב האחרון של לוחמי הגליל ברומאים. הוא מביט בהם והם נעים ברוח כמתפללים, מעין קינה על הנופלים. פרחיהם לבנים כטלית מבקשים בימי אלול אלה סליחה מדי עלות השחר ומתפללים לטוב.
יונת חמיידס, יצרה פרחי חצב עשויים מחומרי הרס – ברזלים חלודים, שברי אבנים, מסיכות קורונה בלויות ותחבושות טבולות בגבס. עמודי יסוד עשויים ברזל, הנושאים את זכרון העבר, הננעצים כפריחה המזדקפת מתוך לבני בניין. כנרות-חצב הם מחכים לטיפות ראשונות וסימנים של חיים שיאפשרו להם לשוב ולפרוח מתוך השיממון והיובש.
מרים קרנץ, עבורה החצב הוא דימוי למדינה. צמח החצב נפוץ, עמיד וחזק, הבצל שלו נשאר מתחת לאדמה גם לאחר קמילתו, וישוב ויפרח שוב בשנה הבאה. ככה גם המדינה, מתוך החורבן והכאב הנוראי אנחנו קמים מחדש ונמשיך לצמוח עד עולם.
ניצה הופמן, ראתה בימי בלוני התבערה והשריפות על אחת הגבעות בסמוך לכביש 232 מאות שרביטי חצבים מזדקרים, זקופים ושרופים. בשבעה באוקטובר, עונת פריחת החצבים, נזכרה במראה וחשבה על אמירתו של היינריך היינה 'במקום ששורפים ספרים ישרפו גם בני אדם', שהרי במקום ששרפו חצבים, שרפו גם בני אדם. ושוב אנחנו בשבעה באוקטובר וזכרון הנירצחים איתנו. לעד.
נורית גור לביא (קרני), מציירת חצבים באופן מתמשך מאז שנת 2004. אלו עולים בסוף הקיץ מתוך היובש הגדול, ומאירים כנרות לבנים של תקווה.
עופרי מרום, בסדרה של ציורי חצבים בצבעי שמן על גבי קרשים שנאספו ברחוב, חלקם פגומים וסדוקים. שנה לאסון והמלחמה עדיין נמשכת. החצבים הזקופים מסמלים בעיניה מחד את התקווה לתקומה ופריחה ומנגד הם כנרות זיכרון לאלו אשר קיפחו את חייהם.
רינת גוטליב-יפרח, עוסקת בנופי ילדות ובטבע. החצב עבורה סמל להתחלה חדשה. תקווה לבשורות טובות. אחרי שהיה במעבה האדמה, הוא עולה זקוף ולבן כדי לבשר לנו שממש בקרוב יחליף הגשם את חלקות השדה הריקות בחיים חדשים. היא מתפללת לאותן בשורות גם בנוגע להתרחשויות בארץ.
לשחר כ"ץ החצב מזכיר שהשינוי קרב ומתחיל להתרחש עוד במעמקי האדמה, נסתר מהעין, כשהחום בשיאו. שהצמיחה קוראת בשלבים (תפרחת החצב מדורגת כדי להפיץ את עצמו בצורה מיטבית, מה שנותן לפריחה את מראיה האופייני) ושאפשר, וכדאי, להיות בו זמנית בזקיפות קומה אך בגמישות.

החצבים, סמל להמשכיות ולאחיזה העמוקה באדמה.
נזכור ולא נשכח.
נעשה ונהיה ראויים לזכרם.

בהמשך מוצגת תערוכה קטנה מציוריה של מרים קרנץ, 'גן עדן של ילדות'.
מרים מציירת מאז אוקטובר 2023 את יישובי הנגב המערבי.
זוהי תערוכת אומנות של מה שהיה לפני, ובעיקר – של "מה שיחזור ויפרח ! בזכות כולנו."
בתערוכה מוצגים הציורים, במקור צבעי שמן על קנבס, כהדפסים. מתנת הציירת למועצה אזורית שער הנגב ואנשיה.

הדר מקובר מרום, אוצרת