
דבר האוצרת
מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת
היא תערוכת הוקרה לרות דיין בעמק שאהבה.
רות, תזכר לעד כמי ש'טוותה שלום, יופי וחסד' כפי שחקוק על מצבתה בגבעת שימרון המשקיפה על נהלל.
התערוכה נוצרה לכבודה של רות, קיים בה מימד של זכרון, אך תשתקף בה אישיותה המיוחדת
כאשת חזון, כמתוות דרך, כמחויבת למטרה, כמחברת חיבורים וכמקור השראה ליוצרים,
שעיקר עשייתה היתה פיתוח תחום העיצוב והאומנות הארץ ישראליים על בסיס מְלָאכוֹת
מַחֲשָֽׁבֶת מסורתיות.
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל המתהווה רות, החקלאית מנהלל, הדריכה במושבי
העולים בפרוזדור ירושלים. היא הכשירה מדריכות ובעיניה החדות הבחינה שבכפרים יש מלאכת
מחשבת, מיומנויות עולים של עדות שונות, בתחומי מלאכת היד, ביצירותיהם הססגוניות, ובידע,
שאותו הביאו מארצות מוצאם.
רות החליטה להפוך את הידע והעיסוק במלאכות למקור פרנסה ולשימור תרבותי.
בפועל היתה רות דיין לחלוצה בתחום שימור מלאכות היד המסורתיות, בזכות כך שהשכילה
להקנות להן אופי מקומי, והפכה לפורצת דרך בשילוב האֻמָנוּת-הקראפט באָמָנוּת ובחיי העיצוב
הארצישראלי.
ביסוד עשייתה היו הדאגה לפרנסת אנשים רבים, וההבנה שמצד אחד יש לשמר את ערכי הידע,
הרוח, התרבות, האָמָנוּת והאֻמָנוּת של מי שנקבצו לכאן מארבע כנפות תבל,
ומצד אחר יש לחבר את הישן והמסורתי, לשימוש בחומרים מקומיים, על מנת ליצור
עיצוב חדש ישראלי, אשר ישקף את מי שהננו כאן ועכשיו.
כדי לממש את מה שראתה בעיני רוחה, רות תרה את הארץ לאורכה ולרוחבה. בערים, בכפרים,
במושבים, במעברות ובמרכזי קליטה, ופגשה בני עדות, בני דתות ובני עמים שונים.
היא איתרה בעלי מלאכה נושאי ידע בתחומי אֻמָנוּתם, דאגה לספק להם חומרים מקומיים,
ואיפשרה להם לעבוד בתחומי התמחותם, תוך שיתוף והדרכה של מעצבים ואמנים ישראליים
בעלי שם. יחד יצרו עיצוב ואופנה חדשים.
ביוזמתה שולבו תוצרי המלאכות, אריגים ורקמות, לתוך גזרות, שתאמו את הכיוון
החדש של העיצוב והצבעוניות של אזורנו ויצרו אופנה שונה.
הודות לייחודה ולמקוריותה פרצה אופנה זו את גבולות המדינה וכיכבה במדורי אופנה
בינלאומיים.
רות היתה מוכרת בציבור בעיקר בזכות היותה אשת אופנה, אך תפישה זו מצמצמת את מרחבי
עשייתה. במעשיה הדגישה שוב, כי ניתן לנצל את היופי באסתטיקה שבמְלָאכוֹת המַחֲשָֽׁבֶת
של עדות ישראל, אמנים ילידי הארץ והלאומים השכנים לצרכי קיום ופרנסה,
ובכך יצרה גשר ושיתוף פעולה.
מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת היתה גם שמה של אגודת האמנים שהגתה וייסדה רות, לקידום מעצבים ואמנים בישראל.
המורשת שרות קבעה בתודעתנו היא כי מְלָאכוֹת המַחֲשָֽׁבֶת המסורתיות הינן הבסיס לכל התפתחות אָמָנוּתית, יצירתית ועיצובית, גם כאשר נעשה שימוש בטכנולוגיה המתפתחת עם השנים.
רות תשאר בתודעתנו כאחת מעמודי התווך של האֻמָנוּת והעיצוב הישראליים.
הדר מקובר מרום,
אוצרת
حِرفة متقتة
هو معرض تكريمي لروت دايان في المرج الذي أحبّته.
روت ستُذكر دائما للأبد كشخص "نسج السلام والجمال والرحمة"، كما هو منقوش على قبرها في "جفعات شمرون"، التي تطل على نهلال.
أُقيم المعرض تكريمًا لروت، ويتضمن بُعدًا تذكاريًا، لكنه يعكس أيضًا شخصيتها الفريدة كامرأة ذات رؤية، مُحدِّدة طريق، مجبورة لهدفها،تربط علاقات، ومصدر إلهام للمبدعين.
ركزت نشاطها الرئيسي على تطوير مجال التصميم والفن الإسرائيلي، استنادًا إلى حِرف متقنة تقليدية.
في سنواتها الاولى لقيام دولة إسرائيل، كانت روت، وهي مزارعة من نهلال ، أرشدت القادمين الجدد في مستوطناتهم في ممر القدس. قامت بتدريب مُرشِدات، وبرؤيتها الحادة لاحظت بوجود حِرف متقنة في القرى،مهارات القادمين الجدد لديانات مختلفة في مجال الحِرف اليدوية، وابداعاتهم المتنوعة والمبدعة، التي احضروها من بلادهم الاصلية.
قررت روت تحويل هذه المعرفة والمهارات إلى مصدر رزق، وأيضًا للحفاظ على التراث الثقافي.
في الواقع، أصبحت روت دايان رائدة في مجال الحفاظ على الحِرَف اليدوية التقليدية، إذ عرفت كيف تضفي عليها طابعًا محليًا، وأصبحت سبّاقة في دمج الحِرَف (الكرافت) مع الفن والتصميم الإسرائيلي.
في جوهر عملها، كانت هناك إهتمام لمصدر رزق ناس كثيرين، من جهة، الحفاظ على قيم المعرفة ،الروح، الثقافة، الفنون والحِرَف لمن تجمعوا هنا من أربعة جهات بالعالم(جميع أنحاء العلم) ، ومن جهة أخرى، يجب ربط القديم والتقليدي بالمواد المحلية، بهدف إنشاء تصميم إسرائيلي جديد يعكس هويتنا في هذا الزمان والمكان.
لكي تُحقّق رؤيتها، سافرت روت عبر البلاد، زارت المدن والقرى والمستوطنات ومعسكرات المهاجرين ومراكز الاستيعاب، والتقت بأشخاص من طوائف وأديان وشعوب مختلفة.
اكتشفت الحرفيين المهرة في مجالاتهم، ووفرت لهم مواد محلية، وأتاحت لهم العمل في تخصصاتهم، بالتعاون مع مصممين وفنانين إسرائيليين مشهورين. معًا، خلقوا تصميمًا وأزياء جديدة.
بمبادرتها، تم دمج الحِرَف اليدوية، مثل النسيج والتطريز، في التصاميم التي تناسب الاتجاه الجديد في تنوع الموضة في بلادنا ، مما أدى إلى خلق أزياء مختلفة .
بفضل تميزها وأصليتها ، تجاوزت هذه الموضة حدود الدولة وظهرت في مجلات الموضة العالمية.
كانت روت معروفة للجمهور بشكل أساسي كسيّدة أزياء، لكن هذه النظرة تقلل من اتساع نطاق إنجازاتها. من خلال أعمالها، أكّدت مجددًا أنه يمكن استغلال الجمال الجمالي في الحِرَف المتقنة الخاصة بالطوائف الاسرائيلية والفنانين المحليين والقوميات المجاورة كوسيلة للرزق والاستدامة، وبذلك أنشأت جسورًا للتعاون.
"حِرفة متقنة " كان أيضًا اسم الجمعية التي أسستها روت لتعزيز المصممين والفنانين في إسرائيل.
التراث الذي تركته روت في وعينا هو أن الحِرَف المتقنة التقليدية تشكل الأساس لكل تطور فني وإبداعي وتصميمي، حتى مع استخدام التكنولوجيا المتطورة مع السنين.
ستظل روت في ذاكرتنا كإحدى الأعمدة الأساسية للفن والتصميم الإسرائيلي.
هدار مكوبر ماروم،
أمينة المتحف
עבודות אמנים
אורית אריאב اوريت ارياب
אמנית חומר, למדה בבית בנימיני ולומדת בגבעת חביבה.
בעלת סטודיו פרטי בבנימינה, יוצרת ומלמדת.
ברושים
זקופים ומתמרים מעלה מעלה, מעטרים את נוף עמק יזרעאל ונהלל,
מקום מגוריה האהוב של רות דיין בנערותה.
חומר לבן וחומר שחור גס בשריפה גבוהה, צבוע בצבעים קרמיים על בסיס אבן טבעית.

אילה צור ايلا تسور
בת ותושבת הגליל העליון.
המדיום העיקרי שלה הוא החומר הקרמי, וביצירתה היא משלבת לעיתים קרובות רקמה ידנית.
עבורה, החיבור לרקמה הוא חיבור לבית שבו גדלה,
ולזמנים שבהם לאיטיות, ביצירה ובחיים, היתה משמעות אחרת.
התהליך העמלני מאפשר לה לעבוד בקצב איטי ומדויק, אבל גם לתת מקום לחוסר דיוק טבעי שמתפתח בדרך.
השילוב בין החומר הקרמי הנוקשה לרקמה הרכה יוצר מתח עדין בין שליטה לשחרור, בין המבנה המסודר לבין מה שנרקם ביד חופשית, וביחד הם יוצרים דיאלוג בין עבר להווה.
שיירים / ממצאים, 2021
48X91 ס"מ
ללא כותרת, 2024
20X25 ס"מ
פורצלן, הדפס ידני ורקמה ידנית
העבודות שואבות השראה מעולם הארכיאולוגיה והכתבים העתיקים.
הרקמה, לעיתים מדויקת ולעיתים חופשית ופראית, מייצגת כתב או שפה של סימנים, ומביאה לידי ביטוי את הקשר שבין העבר להווה. השבר, הסדק ופרימת החוט מבטאים את היופי שבחוסר השלמות, ומדגישים את המשמעות שבפגם.
אירית גוריון ايريت جوريون
אוהבת טבע אדם ואדמה.
רואה ברקמות את החיבורים האלה לעבר, להווה ואולי גם לעתיד.
מתחברת לרוקמים ורוקמות מהעבר הרחוק שלי ושל עמים נוספים.
מציגה עבודות שנעשות מתוך אהבה ואיכפתיות תוך הכנסת רגשות חיוביים והרבה שמחה.
הצבעים הססגוניים מעידים על אופטימיות.
בטכניקה נעשה שימוש מרובה בתכי שרשרת ובתכים נוספים שנלמדו.
סבלנות ורוגע הן גם הבסיס לעבודה וגם חלק מן המתקבל מעבודת הרקמה.
מה שישאר אחרי
מקבץ עבודות רקומות.
אמינה סלאמנה, אום ויפקי أمينة سلامنة, أم وفقي
תושבת הישוב הבדואי כעביה, בת 80.
נולדה וחיה בסביבה שיצרה את מזונה, מלבושה וריהוטה בעצמה. כצעירה למדה קליעת מחצלות, סריגה, רקמה, תפירה ועשיית שמיכות. לפני 15 שנים החלה ללמוד קליעת סלים וחריזת חרוזים.
מחצלת בדואית, 2021
112X175 ס"מ
מחצלות שימשו לכיסוי רצפת האוהל או הבית בתרבות הבדואית. הן נעשו מצמחי הסוף שגדלו לאורך הנחלים גם במדבר וגם בגליל. לכן, קליעת מחצלות מסוף היא מלאכת מורשת בתרבות הבדואית.
אמינה יצרה מחצלת זו לאחר הפסקה של כ- 40 שנה שלא קלעה !
הסיבה להפסקה הייתה כניסת המוצרים החדשים, הזולים והזמינים בהשפעת המודרניזציה. לאחר שבנה ויפקי בנה את מתחם האירוח הבדואי ״מדאפה גלילית ויפקי סלאמנה״, אמינה חזרה לקלוע מחצלות.
שמיכה בדואית, 1990
150X110 ס"מ
השמיכות הבדואיות עשויות מצמר כבשים ואמינה למדה והכירה את כל תהליך הייצור מילדותה. לאחר הגז, נרחץ ונוקה הצמר וממנו הכינו את השמיכות. כל בית חדש שהוקם היה מצטייד במזרונים ובשמיכות ואמינה עסקה בייצור שמיכות רבות וומכירתן. בשנים האחרונות כבר לא מכינים שמיכות כאלה.
את השמיכה המוצגת יצרה האומנית לנכדתה הראשונה, פאטמה.
אפרת דגני افرات دجني
יוצרת, אוצרת וחוקרת תרבות חומרית. כותבת הספר 'כחומר ביד היוצר, אומנות עכשווית בישראל', איתאב, תל אביב, 2019
רקמה אנושית, 2019
מלבושים מסורתיים, בגדי עדות ישראל רקומים בעבודת יד, חוברים זה לזה לכדי בגד היברידי המייצג את קיבוץ הגלויות הישראלי. בני ובנות הדור השני והשלישי בארץ, כמו אפרת, נושאים גנטיקה עשירה של ארצות המוצא מהן הגיעו הורינו וסבינו וחיבורים של מזרח ומערב.
בסדרת העבודות חברו יחדיו מלבושים שנאספו בשוק הפשפשים של יפו ואשר סיימו את תפקידם כחפץ מעבר והפכו לרקמה אנושית אחת.
רות דיין, אשר טיפחה את הטקסטיל על גווניו האתנוגרפיים, שאפה לחיבור מסורות אשר יחד ייצרו את הגוון המקומי. בשיחה עמה על האורגות הבדואיות בכפר לקיה שבנגב אמרה שהייתה מעדיפה שכולן תלכנה ללמוד באוניברסיטה ואת השטיחים תצורנה מכונות.
הבגד הוצא מתפקידו הפונקציונלי ויחד עם זאת משמר את הזיכרון ואת העמלנות שהושקעה
בו כעדות לתהליכים חברתיים אשר יצרו את התמהיל האנושי המקומי.

אסנת שלו קולק اوسنان شلو كولك
ירושלמית ילידת לוד. אמא ורעיה.
בוגרת המגמה לצילום ב'בצלאל'.
צלמת סטילס עם נסיון מקצועי בצילומי סטים קולנועיים וצילומי פורטרט.
הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות. צילומיה מוצגים בספרים ועיתונים.
מפיקה שותפה ויועצת אמנותית בסרטי עלילה מסחריים ובסרטים קצרים של עמוס קולק, שהוצגו בארץ ובעולם וזכו בפרסים.
רות בשמלת משכית רקומה, 2010
רות מציגה רקמה ערבית ועונדת טבעת המשובצת מטבע עתיק, 2010
צילומים במצלמת 35 מ"מ, אימג' דיגיטלי.
רות, אייקון ממייסדי הארץ, היתה חברה של חמותי וחמי תמר וטדי קולק.
נפגשנו כשהיא בת 93, בביתה החמים, המלא בצילומי המשפחה הענפה ובשכיות חמדה.
רות, אשה יפה, חזקה ועדינה, שכל חייה היו עשייה, אשה שבנתה גשרים של אהבה
ותקווה, קרנה כשהוציאה מארונה את השמלות הישנות, המעוצבות והרקומות בידי אומנים והתמסרה למצלמה.
בלה קפלן بيلا كابلن
עוסקת באמנות טקסטיל art quilt מעל 40 שנה.
צובעת בדים, יוצרת הדפסי רשת ומניפולציות שונות לעבודות.
עבודותיה מוצגות בארץ ובעולם בתערוכות יחיד וקבוצתיות.
'לזכרה'
בצעירותה משכית היתה עבורה שיא האופנה בלבוש ובתכשיט.
היא אהבה את השילוב עם רקמה בדואית אותנטית,
ורכשה בשוק באר שבע פריטים בדואיים מקוריים רבים.
עבודת הטקסטיל נוצרה מהאוסף האישי שלה, בדי כותנה מסחריים, ריקמה בדואית,
הדפסת רשת, בדי כותנה צבועים צביעה עצמית,
בעבודת art quilt שלוש שכבות מתופרת במכונת תפירה.
בתיה שני باتيا شني
עוסקת מזה 35 שנים באמנות רב תחומית, עם דגש על עבודות טקסטיל ורקמה.
בוגרת ביה"ס לעבודה סוציאלית עם שנים של עבודה כעובדת שיקום/משפחות שכולות במשרד הבטחון ובבית החולים לוינשטיין.
בוגרת ביה"ס המלכותי לרקמה RSN בלונדון.
'ואני מחפשת קצה חוט'
חולצה, שנלבשה ונשמה גוף, הופכת למצע לרקמה והבעה, מסע בין תיפורים וחוטים, המבקשים לאתר שפיות, תיקוה וחזרה לשיגרה מתוקנת.
טקסטיל, טקסטורה וטקסט חוברים יחדיו בין פיסות בדים, כמו נגיעות מכחול לצבוע בגוונים של אופטימיות.
גלי כנעני جالي كنعاني
מעצבת טקסטיל ואמנית, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, לימודים בקנאזווה, יפן, ותואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון.
יוצרת במדיומים שונים של טקסטיל: ליבוד, צביעה ובעיקר אריגה.
מלאכת מחשבת עבורה היא מלאכה שיש בה מחשבה – מלאכה עשויה היטב המזמינה מבט מחודש על המוכר והידוע.
ללא כותרת (שטיח), 2000
170 84Xס"מ
השתי מכותנה הערב מצמר מרינו הטכניקה: צביעת קסורי, אריגת יד.
השטיח נארג בתקופת לימודים ביפן, במחלקה לאריגה ב Kanazawa College of Art and Design. ההתמקדות היתה בלימוד של טכניקות יפניות מסורתיות שהפכו בעבור גלי כתשתית ליצירה אישית כמעצבת ישראלית.
השטיח עשוי בטכניקה של איקאט (IKAT) או ביפנית קסורי (KASURI) . הצביעה של החוטים, במקרה זה חוטי הערב, נעשית לפני האריגה. הדוגמה מתקבלת ע"י חסימה של חדירת הצבע באזורים שונים של החוט. זו טכניקה המשמשת בעיקר לבדים, לקימונו או לפריטים שונים של טקסטיל לבית. לא מקובל להשתמש בה לאריגת שטיחים.
ללא כותרת (יריעת לבד), 2005
לבד: 120 60Xס"מ
צמר מרינו בטכניקת ליבוד רטוב
דוגמת ה'פפיטה' נוצרה ע"י שיכוב סדור של יחידות צרות וארוכות של סיבי צמר בצבעים שונים, אותה פיתחה גלי במקור ליצירת תיקי לבד. ניתן להבחין ביריעה בשני חלקים: באחד הדוגמה ברורה ומדויקת ואילו בשני היא משובשת. השיבוש הוא פועל יוצא של אופן יצירת הדוגמא והוא בלתי נמנע בשיטה זו.
דפנה אלכסנדרוני دفنا الكسندروني
עם סיום לימודי עיצוב טקסטיל בשנקר השתלבה דפנה ב'משכית' כמעצבת הרקמות. ההשפעה על עיצוב הדגמים הגיעה ממקורות אתנוגרפיים שונים, רובם מהמסורת היהודית (ספרד, בוכרה, תימן). הביצוע נעשה על ידי קבוצת רוקמות בבית ג'אללה בטכניקה טיפוסית מקומית. כך נוצרה שפה ייחודית שאפיינה את שנותיה האחרונות של משכית.
כריות נוי רקומות
שמלה רקומה (עיצוב השמלה – ריקי בן ארי למשכית)
שנות השמונים. אוסף פרטי
דגמי הרקמה שעוצבו עבור השמלות, פותחו כסדרות קטנות לכריות נוי, על גבי בדי הכותנה הצבעוניים המרהיבים של אותה התקופה. פרנזים מחוטי הרקמה, פארו את 4 פינות הכריות. הרקמות על גבי הבדים הלבנים, עוצבו עבור שמלות כלה. השמלה הרקומה בוצעה בשילובי צבעים שונים וגווני הרקמות נבחרו בהתאם.
חוטי הרקמה אף הם כולם חוטי כותנה, 'תחרירי' מקוריים, חלקם מקומיים, חלקם מיובאים וחוטי מולינה כותנה.
דפנה בירגר دفنا بيرجر
אמנית פסיפס באבן בטכניקה ייחודית. בעבודתה מקנה לאבן דימוי של חומר רך, עדין ובעל תנועה. לעבודה של דפנה שפה ייחודית שבה היא כ'תופרת רוקמת' מבקשת להעביר רכות ומרקם של בגד או אריג אל אבנים נוקשות וקרות. בכך למעשה מתבצעת 'הטעית עין' כשהתוצר הסופי גורם לאשליה של תלת מימד.
מעיל אוזבקי
152X68 ס"מ
פסיפס באבן. מעיל אוזבקי בשכבות. שכבה ראשונה מבד איקט (Ikat) המתאפין בצבעים עזים ומיוחד למרכז אסיה. החלק העליון רקום.
המעיל המתנופף
115X70 ס"מ
מעיל וינטאג' צבעוני רקום, פסיפס באבן. המקור, ג'איפור ראג'אסטן (Jaipur Rajasthan).

דיקלה לבסקי دكلا لبسكي
נולדה וגדלה בקבוץ רמת השופט.
בוגרת בהצטיינות של המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר.
עוסקת בעיצוב ואמנות בעיקר במדיומים הקשורים להדפס, צבע ופטרן.
עבודותיה מתאפיינות בחיבור בין השראות ממסורות טקסטיליות ותרבויות שונות, לניסוח אמירה עיצובית חדשה ואישית מאוד כאשר הטקסטיל הינו עבורה כלי ביטוי מרכזי.
בעלת סטודיו לעיצוב ומותג צעיפי משי מודפסים הנושא את שמה.
השתתפה בתערוכות בארץ ובעולם.
שחור/לבן (קיבוץ), 2014
72X290 ס"מ 2X
נופי הילדות ואלו שהתקבעו בדמיון מתמזגים עם עולם הרגש, ומספרים סיפור של מקום מתוך זווית התבוננות אישית.
הטקסטיל המודפס בשכבות של פסים אופקיים עזי צבע, ביניהם ברושים מבליחים, כולא בתוכו את הזמן והזיכרון, את ההיסטוריה הפרטית והקיבוצית.
תמונת הנוף המופשטת הנוצרת היא אינטנסיבית מאוד, בעוד הקומפוזיציה מורכבת מתבנית קבועה, המופרת ומתפוררת בו בזמן.
דפוס משי (רשת) ידני, צבעני טקסטיל, בד פשתן, צריבת צלולוזה.
קליפה, 2023
35X168 ס"מ
דיאלוג שברירי בין שלם לחסר נוצר מתוך פעולות עמלניות של הדפסה, תפירה ופרימה.
הבד הופך לחומר אורגני, אך גם לדימוי מופשט 'הזוכר' את תנודות הרגש ומתאמץ להישאר תפור, מחובר, נאמן לתפקידו.
דפוס משי (רשת) ידני, צבעני טקסטיל, בד דריל, צריבת צלולוזה, תפירה.
צעיפי טלאים, 2024
כ 40X180 ס"מ
יריעות דו ממדיות העשויות טלאים שהופכות עת פוגשות בגוף לשכבה מגנה ומחממת
בעלת ערך אסתטי.
זוהי מלאכה מסורתית מאוד של תפירה והטלאה שמשויכת לרוב לנשים. חלקי הבד עשויים שתי שכבות של משי עדין המחביאות שכבה פנימית ומחממת של צמר, כאשר אלו נצבעים בעבודת יד במטבח הביתי.
הבד הפרום, הצביעה הלא אחידה וחיבור חלקי הבד לכדי קומפוזיציה מופשטת מציעים לנו להנות מחוסר השלמות של החומר עצמו.

זהר יולס ושלומית קוטר زهر يولس وشلوميت كوطر
שיתוף פעולה בין זהר, בעלת מלאכה העוסקת ביודאיקה, בת וחברת מושב מרחביה, בוגרת שנקר. עוסקת כל השנים ביצירה בחומרים שונים – בבד, זכוכית, בחימר ואבן. לומדת ממה שהיה ומשאירה מתנות חומריות לעתיד.
ושלומית, חברת מושב מרחביה, קרמיקאית פעילה.
כלי עבודה, 2025
קערות קרמיקה, עבודה בחימר על אבניים, ציור וכתיבה.
במידות שונות בגבהים בין 5-15 ס"מ, ובקטרים בין 15-28 ס"מ.
שדות תבואה וכרמי זיתים מקיפים את הבית במושב מרחביה בעמק יזרעאל. העניין הוא בתבונת כפיים ואהבה למורשת החומרית והתרבותית שלנו משולבים בטבע ובעונות השנה. אנחנו מנציחות בהכנעה טקסטים של כותבי העברית לדורותיהם וממשיכות לשמר את מיומנותם של בעלי המלאכה הקדומים.
זיוה אפשטיין زيفا افشطاين
ארבעים שנה אורגת ויוצרת אמנות.
שני נושאים מובילים אותה בעבודה. האחד, הנול ויכולותיו השותפים בתיכנון העבודה, והשני, שימוש בחומרים מגוונים. כתוצאה מכך תהליכי העבודה אמנם מתוכננים, אך מפתיעים גם אותה בתוצאות.
רות
בתהליך אריגה זיוה מפרקת תמונה ואורגת אותה פס אחרי פס, ובונה אותה מחדש, בדרכה ובעולמה.
כך גם תערוכה זו, מפרקת את מרכיבי חייה המקצועיים של רות דיין ומרכיבה אותם מחדש בצורה מאגדת ומרחיבה.

חדוה מלר ברזילי حدفا. ملر
לאחר 3 עשורים בהם עסקה באמנות הקול, למדה חדוה ציור, בהשראת הציור החלה לרקום בלי ידע קודם.
היא יצרה תערוכת פורטרטים של נשים 'יוצרות אמירה' מהתרבות הישראלית, תערוכה שהוצגה בגלריה במבואה של המועצה האזורית עמק יזרעאל ובאוניברסיטת תל אביב.
רואה באומנות כלי להביע אמירה אישית.
רות דיין – פורטרט חובק שנים, 2025
50X50 ס"מ
העבודה מחברת את רות הצעירה, ציור בשמן בהשראת צילום שחור לבן,
ורות בשנותיה האחרונות, רקמה צבעונית על רשת.
חיה גרץ רן حيا جرتش ران
ציירת שהיא גם חוקרת ויוצרת – החושפת מציאות ישראלית עכשווית של אלימות מחלחלת באמצעות הציור החותר למרחב הרבים: הלאום, הקהילה, וגם של עולם הפרט.
רבות מעבודותיה מתחקות אחר הקול הנשי הנעדר מסיפור נרטיב המפעל הציוני. זהו ציור פמיניסטי, אתי ופוליטי.
נושאי היצירה של גרץ-רן עוסקים בחיבור ובהמשכיות של ההיסטוריה המקומית, לרוב זו של עמק יזרעאל. באמצעות חשיפתם של תצלומים היסטוריים שאותם היא גואלת מארכיונים קיבוציים ואישיים והמרת הדימויים מצילום לציור, היא מחייה מציאות ומעוררת דיון בהיבטים נשכחים.
הציגה במוזאונים ובגלריות חשובות בארץ ובעולם.
מלמדת ויוצרת בסטודיו שבקיבוץ שער העמקים.
רות ואלכסנדר
הדפס, 100X83 ס"מ
המקור משנת 2013
רות וחיה בשדות נהלל, 2013
עיפרון גיר על נייר, 50X70 ס"מ

יובל בוכשטב يوفال بوخشطب
בן קיבוץ נירים, מעצב תעשייתי בוגר בצלאל.
אופי העבודה של יובל מתבסס על ליקוט חומרי גלם, חוסר וודאות שנותן מקום להשתנות תמידית בתוצר הסופי,
בין אם זה ליקוט עץ מערמת גזם או עבודה עם דימויים מהסביבה.
בוכשטב מתמחה במלאכת עץ מסורתית, שיטות עבודה אשר דורשות מיומנות והיכרות מעמיקה עם הכלים וחומר הגלם.
פחם, 2024
9.5X46 ס"מ
10.5X40 ס"מ
9X34.5 ס"מ
8.5X29 ס"מ
אגרטלים שרופים מעץ אורן הסלע שלוקט על ידי יובל ועבודת חריטה ושריפה.
גימור העצים נעשה בשריפה והברשה המדגישים את הטקסטורה של העץ.
יולה יעל פלק يعيل يولا بالك
ילידת ישראל 1968, מעצבת תעשייתית בוגרת .HIT
מתמחה בעיצוב וסריגת תכשיטים מחוטי מתכת, בעלת המותג YoolaDesign.
מאמינה שעבודת היד היא לא רק אמנות, אלא גם דרך לריפוי ולהעצמה. לכן, היא מקדישה את זמנה להפצת הטכניקה שלה באמצעות הוראה מקוונת, סדנאות, הרצאות וספרה Crochet Jewelry New Wire שראה אור בהוצאת Penguin Random House.
אֲשֵׁרָה, 2025
25X25X60 ס"מ
אֲשֵׁרָה היא אלת הבית של ארץ כנען, סמל לנשיות, פוריות ושפע.
היצירה היא טוטם מקומי נשי, המורכב משכבות ורבדים של שקיפויות ורשתות, חיבורים עדינים בין קדושה, מסורת וסמליות, כשדמות הרימון שזורה בהם כחוט מקשר.
רות דיין, בדמותה ובהשפעתה, הייתה מעין גלגול מודרני של רוח זו, אישה שטוותה חיבורים בין תרבויות, מסורות ואנשים, והקדישה את חייה לשימור מלאכות יד מקומיות ולקידום עשייה נשית. היצירה הזו, בהשראתה, משקפת את אותו מארג של עדינות, עוצמה ושורשיות. הדמות מורכבת מתשעה גופים סרוגים ביד, שנוצרו לאורך השנים וכאילו המתינו לרגע שבו יתאחדו ליצירה אחת שלמה.
הגופים נוצרים בעזרת מסרגת קרושה קטנה מהם מורמים לולאות בזו אחר זו, באיטיות ובסבלנות, ונטווים נפחים מחוטי נחושת דקיקים מצופים. הטכניקה עתיקה, חסרת שם, אך מלאה במשמעות.
יסמין אלעזר ياسمين العيزر
בוגרת מגמת עיצוב טקסטיל בשנקר בהתמחות אריגה והדפסה ובנוסף למדה קורס רקמה בבית הספר לסאג' בפריז.
עוסקת במניפולציות על חומר ודימוי דרך הטקסטיל. מפרידה ומחברת מחדש. משתמשת בטכניקות הדפסת רשת משי, רקמה, אריגה וליבוד.
אגרטל פרחים 91, 2023
60X106 ס"מ
הפרחים, ספק נבולים ספק מלבלבים, מבקשים ליצור חוויה אסתטית המזמינה התכנסות והרהור. דימוי הפרחים בכלי המעוטר והשברירי מתכתב עם תחום הטבע הדומם בתולדות האמנות. מצד אחד ציורים כאלה מראים את השגשוג הכלכלי והטכנולוגיה של אותה התקופה ומצד שני ציורי הואניטס (טבע דומם) מדגישים את הבלות החיים. החיים הקצרים שסופם הולך וקרב.
קרום, 2022
160X170 (6 חתיכות)
העבודה מורכבת מפיסות קטנות ומפרטים זעירים, מבקשת להראות את העוצמה שבפגיעות ובשיתופה כאמת אמנותית.
יעל יעיר איתם يعيل يعير ايتام
ילידת ירושלים, בוגרת מגמת קרמיקה בבצלאל.
עוסקת באופן רצוף לאורך השנים בתחומים שונים של אומנות ויצירה, בעיקר בקרמיקה, ציור ורקמה.
מאז ומתמיד אהבה עבודות רקמה מסורתיות מתרבויות שונות. עבודות הרקמה שלה מגיעות מהתת מודע והעבודות נוצרות ללא תיכנון, כמו נבנות מעצמן. היא עובדת על חומרים מן המוכן כגון בגדים ישנים, מפיות בד, וצילומים מספרים ישנים, מגזינים וצילומים מקוריים.
המבט, 2022
מתוך הספר 'קורבמן צלם תל אביבי אחר 1919-1936' בהוצאת מוזאון ארץ ישראל ויד בן צבי
ירושלים, 2022
מתוך הספר 'ירושלים המאבק על מבנה העיר וחזותה', דוד קרויאנקר בהוצאת זמורה ביתן
נוף, 2022
צילום מאוסף פרטי
רפת, 2025
מתוך הספר 'קרן קימת ומצלמת'
רק דברים טובים, 2021
מתוך כתבה בעיתון הארץ
שמחת הנערות, 2022
מתוך הספר 'The family of woman' בהוצאת A ridge press book
עבודות רקמה על דפים מספרי צילום ישנים, צילומים מתוך כתבות וצילום מקורי מאוסף המשפחה.
עוסקות בנשים ארץ ישראליות ובנוף הארץ ישראלי.

מוחמד זייתון محمد زيتون
אמן וחוקר מלאכות מסורתיות מהמורשת השאמית (פלסטינית).
מגדל בעצמו את החיטה לעבודות.
חקר והחזיר 26 זנים של חיטה מסורתית שלא עברו טיפוח גנטי
ומקיים קשר עם מכון וולקני לשימור הזרעים.
חוקר את העיטורים של המגשים והסלים, לכל סמל ומוטיב יש את הסיפור שלו.
מתמחה בקליעת קש חיטה המשחזרת את הקליעה המסורתית.
סלים ומגשים מקש חיטה
סלים ומגשים אותנטיים בקליעת קש חיטה.
במורשת הפלסטינית הגישו אוכל במגשים ובסלים
והשתמשו בהם גם ליופי.
מור אלעזר مور اليعزر
היוצרת האחוזה במלאכה רפטטיבית יכולה להותיר את הקשרים הסבוכים של הדעת,
להתרומם למקום בו אין צורך להתירם, נותרת להיות אותה פעולה פשוטה בכל הוויתה.
בוגרת בית ספר בסיס לאמנות ותרבות, ומטפלת ברפואה אינטגרטיבית מאחדת.
יוצרת, מלמדת ומטפלת במגוון מסגרות. עוסקת בפיסול ומלאכות יד במגוון טכניקות וחומרים. פעולת היצירה הינה שער עבורה להבנת ולחיבור חוקי הטבע של היקום.
השדה האחד, 2025
היצירה עוסקת בשדה האנרגטי המאחד את כל בני החיים והחומר הקיים. אותו שדה מקיים קשרים קוונטים בלתי נראים אשר משפיעים על החומר החי בצורה עמוקה שאינה ניתנת למדידה. אין חומר ללא אנרגיה.
ביצירה זו מוזמן הצופה לקשור קשר עם השדה באופן ישיר ואף לשים את תפילת ליבו לתוך השדה הקוונטי.
מוריה אשכנזי موريا اشكنازي
אמנית ומשוררת, ספרה 'קוּמִי' ראה אור בהוצאת אפיק בעריכת דרור בורשטיין.
ללא כותרת (רישומים), 2019-2020
ללא כותרת (דגימות), 2017-2024
ברישומים נחקרים דימויים מתוך המפגש הקרוב עם הגוף ועם האינסוף והקשרים ביניהם.
הדגימות הן של חומרים הנושאים תכונות, מרקמים וסמליות ונבדקת התכלותם והירקמותם מחדש לכדי צורה, תחושה וגוף חי.
מיטל סיון שני ميطال سيفان
מעצבת טקסטיל, אספנית ואוצרת של פריטי וינטג' מקוריים, מעצבת ויוצרת של פריטי עיצוב לבית מחומרי גלם ישנים. מעניקה ייעוץ וליווי להלבשת חללים בניחוח וינטג' ללקוחות שמבינים את הערך המוסף של פריטים "מפעם".
מסדרת אורגת נדוניה :
לבבית
מסע
תחרה
כאפיה, ממסורת לפרשנות מודרנית
פרשנות אישית על טקסטיל של פעם, מלאכות עתיקות, חיבורים, טלאים וירידה לפרטים.
מחווה לטקסטילים של משכית ויצירה ארץ ישראלית.
אריגה חדשה על נולי מסגרת ישנים המשמשים כמסגרת לעבודה,
היוצרת קונטרסט והתבוננות עכשווית על מלאכה עתיקה.
החומרים טבעיים, פשתן, צמר, וכותנה בשילובים שונים.
מיכל טנצר ميخال طنتشر
בת ההתישבות הרוקמת, עמק יזרעאל-בלפוריה-עפולה, כפר יחזקאל.
רוקמת במחט את אדמת העמק, ונופים ישראליים אחרים, על סחבות, סמרטוטים, פיסות בד נטושות, חתיכות שטיחים, מגבות מטבח.
מיכל מספרת בחוטים צבעוניים ובמחט סיפורי חיים, חייה וחיי אחרים, והטבע בסביבתה.
הרקמה שלה היא מן איור חופשי, על בד פשוט. צבעונית, עם דימיון, נאיביות וחספוס, הכל מלא חיים ונשמה.
בלפוריה, 2023
100X73 ס"מ
בלפוריה נקראת ע"ש הלורד בלפור, שר החוץ הבריטי שחתם על הצהרת בלפור. הלורד אף ביקר במושב בשנת 1925 ביום חנוכת המושב.
אביה של מיכל, אבי-אברהם גוטליב, עלה לארץ מהונגריה בשנת 1924 עם הוריו ו 7 אחיו והתישבו בבלפוריה.
העבודה היא ספור המשפחה והכרת התודה.
בת שבע. קולאז'
חמור
טוליפ. קולאז'
לילה בעמק
מראה גלבוע
רקפות
שקד באביב

מיכל יערי ميخال يعري
עוסקת ברקמה מגיל צעיר מאד, הציגה בתערוכות יחיד בארץ ובעולם,
בעלת גלריה ביתית המארחת תערוכת קבע 'מסיבת החיים'.
שוזרת בחוטים וברקמותיה סיפורי חיים.
עבודותיה הייחודיות משלבות בין רקמה חופשית, המעוטרת בכפתורים,
ולכן מכונה 'רוקמת הכפתורים',
לבין מלאכת מחשבת ששורשיה ברקמות תרבויות, תימנית ובדואית.
מעבירה סדנאות, הרצאות וחוגי רקמה.
חליפה תימנית, 1982
הרקמה התימנית היא מסורת של אומנות ייחודית, ממאפייניה הבולטים של התרבות היהודית בתימן.
מאופיינת בעיצובים גאומטריים בצבעים עזים, הרקומים בחוטי כותנה טבעיים ומשולבים בחוטי זהב וכסף.
גלבייה ברקמה בדואית, 1979
הרקמה הבדואית הינה חלק בלתי נפרד מהתרבות הבדואית המבטאת את הקשר לאדמה ולטבע.
הרקמות נרקמו בעיקר על בגדים מסורתיים: שמלות, מטפחות, כיסויי ראש ופנים והיוו סימן למעמד חברתי.

נעמי דורצ'ין نعمي دورتسين
חברת כפר החורש מאז שנת 1948.
הקליעה היא תחביב שלה מזה כעשרים שנים.
קולעת כעיקרון מחומרי טבע בלבד כמו ססנסיני דקל התמר, 'חזירי' זית, רימון אשחר, אלת המסטיק, יצהרון, מחטי אורן קנרי ועוד.
סלים מן הטבע
הסלים הקלועים מיועדים בעיקרון לשימוש כמו ליקוט או איחסון מגוון רחב של דברים.
נצה יפה نتسا يفا
נצה ילידת העמק, בילדותה עברה המשפחה לגור בנהלל. מחוברת לעמק, לאדמה,
לטבע ולנהלל. הוריה נשארו שם עד יומם האחרון.
נצה הגיעה לאמנות מתוך צורך עמוק להתבטא מהנפש, ללא מילים. החומר הקרמי, הפלסטי, הנענה לתנועת הידיים, איפשר לה להביא את עצמה בדרך שלה.
'ייחודיותם של האובייקטים מעשה ידיה מתבטאת בפשטות הטכנולוגית של תהליך היצירה, בצורות הנקיות ובסגנון המחבר בין תחושה של ארכאיות להבנה של המודרניות. הפשטות הטכנולוגית מתבטאת בעבודה בטכניקות של בניית יד, בניית חוליות או הדבקת טלאים זה לזה כשתהליך הבנייה מהווה מרכיב מרכזי באופי החומרי ובביטוי הטכסטורלי של האובייקטים. החוליות עצמן או הטלאים, ופעולות הלחיצה המחברות אותם, נשארים כמעט במצבם הראשוני וכך הם מהווים את המרכיב הוויזואלי שמגדיר את האופי החומרי של פני הכלי' אבישי אייל, אמן ומורה של נצה.
ברושים, 2009
בפתח בית הוריה של נצה בנהלל צמחו שני ברושים.
בזקנתם של הוריה התרופפו שורשי עצי הברוש ונאלצו לכרות אותם.
הברושים האלה עבורה הם זכרון הבית וזכרון להוריה שהלכו לעולמם.
.

קלאודיה מנוקיאן كلاوديا منوكيان
קלאודיה מנוקיאן אומנית לבד. יוצרת בשילוב של טכניקות מסורתיות ומתקדמות טקסטילים יחודיים.
מתגוררת בהרדוף.
רוחות מדבר, 2022
האוירה המיוחדת של זמן הרוחות הנושבות במדבר, תנועות החול, הטקסטורות הנוצרות על הדיונות, האוירה.
מעיל צמר מרינו מלובד בעבודת יד בשילוב סיבי משי, סיבי סויה, סיבי כותנה גולמית, בדי גזה כותנה ובדי משי.
שדות שבעמק, 2025
עמק יזרעאל בצבעיו המופלאים מספר לנו את שירת העשבים.
במסע על פני עונות השנה העמק לובש צבע וצורה וכובש אותי כל פעם מחדש.
קלאודיה בחרה למקם את מושב נהלל באמצע היצירה וסביבו ליצור תנועה של צבע וטקסטורה שייצרו מפה טופוגרפית עשירה הממחישה את אהבתה לעמק בו היא חיה בשלושים ושלוש השנים האחרונות.
המשטח נוצר בטכניקת ליבוד עתיקה של יצירת בדים, בעזרת סיבי צמר, סיבי משי ובדים שונים.

רחל נמש رحيل نمش
חיה ויוצרת בתמרת שבעמק יזרעאל.
'רות', 2021
רוקמת חייה
שמן על קנווס, 140X110

רינת גוטליב יפרח رينات جوطليب يفرح
מציירת, מדפיסה ורושמת בחוט תפירה.
עובדת על מגוון סוגי נייר ועל שקיות תה משומשות הצבועות בצבעי החליטה הטבעיים.
טבע ונופי הכפר הם ההשראות לעבודותיה.
פיסות של כפר, 2025
50X21 ס"מ, 7 פיסות המתחברות לכדי עבודה אחת.
פיסות, נופים וחוויות של כפר הם זכרונות ילדות, דרך וקצב חיים, השקפת עולם, שקט וערכים…
אלו הדברים שכפר הוא עבורי.
הדפס לינולאום על גבי תיונים משומשים ופרוסים למשטח אחד הרקום למשטח נוסף העשוי תיונים פרוסים בצבעיהם הטבעיים.
אופק מושבי, 2025
שקיות תה שיובשו עם תכולתן. על כל אחת רקום פרט מנוף המושב.
השקיות המונחות זו לצד זו יוצרות קו אופק אחד.


רסמייה כעביה رسميّة كعبيّة
תושבת הישוב הבדואי כעביה מיום לידתה.
מגיל צעיר נחשפה למלאכות יד מסוגים שונים שיצרו במשפחה.
רסמייה אוהבת ללמוד אבל גם יוצרת מהראש. וגם מלמדת.
כסאות עץ קלועים
שולחן קלוע
שיינה בוצר شينا بوتسر
אישה, רעיה, אמא, יוצרת, כותבת, קרמיקאית ומנחת סדנאות נשים, חוקרת את ההשקה בין חומר לרוח.
אִחוּי בירוק, 2025
נסדק לי ה'היינו כחולמים'
נסדק לי ה'אז ימלא שחוק פינו'
נסדק לי 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'
נסדק לי ה'בא יבא ברינה נושא אלומותיו'
מיד רציתי לנפץ ולעשות חדש
להעלים ראיות.
אפשר מההתחלה ושיצא טוב כמו שתכננתי?
אבל טבוע שָׁם שֵׁם הַשֵּׁם.
הוא טבוע גם בסדוק הזה.
אֲדָמָה רְווּיַת דָּם.
אֲדָמָה סְדוּקָה וּמְשָׁוַעַת.
אֲדָמָה סְפוּגָה טִפּוֹת שָׁמַיִם.
אֲדָמָה שֶׁמְּאַחָה
מִקִּרְבָּהּ
עֵשֶׂב יָרֹק.

שרה אבנין גנישר سارة ابنيم جنيشر
יוצרת בסיבים, סריגים, בדים וחוטים בצבעוניות ובחושניות רבה.
נעה בין עולמות המעברה בה נולדה, העיר רמלה בה גדלה וקיבוץ יפעת בו היא חיה את מרבית חייה.
ביצירתה שרה משתמשת בטכניקות עבודה בסיסיות מעולם הקראפט המסורתי והמוכר ובורחת מתבניות רקמה מסורתיות ומקובלות. ההתנסות רבת השנים סייעה לה לפתח טכניקת עבודה המאופיינת בחופש היוצר מרקמים לא צפויים, שכבות ועומקים. בעבודותיה היא שוזרת מילים המחזקות ומדגישות משמעויות אישיות, עד כדי שלעיתים המילים הופכות ליצירה עצמה, מעצם הנחתן על הבד.
תדברי, 2021
21X21 ס"מ, 8 עבודות על לוח עץ 52X100 ס"מ
לבד מונח על בד, שילוב בדים, רקמת חוטים וחרוזים שיצרו דמויות נשים רקומות כחלק מסדרה של 24. בכל דמות משולבת מילה ששרה היתה רוצה לומר לאמה. אלו הן אמירות שהיא מגשימה בחייה ומצטערת שאימה לא הגשימה. הדמויות חלקן הן שרה עצמה, חברותיה, אימה ודמויות אוניברסליות המשרתות את האמירה הכתובה עליהן.
שרון שלו شارون شلو
צורפת.
בתקופת נעוריה רקמה ומאוד אהבה תכשיטים.
למדה צורפות מצורף תימני שעבד בדרך הצורפות המסורתית של יהודי תימן והסכים ללמד
אותה. השלימה לימודים בבית הספר לצורפות אומנית.
עובדת עם חומרים מגוונים, כסף, זהב, גולדפילד, פליז, אבנים, מטבעות בדים, רקמות, עץ ועוד.
בעלת חנות בשוק הפשפשים ביפו.
ה'מזוזות' שלנו

שרי ניר شري نير
אמנית רב תחומית בדגש על מיחזור החומר, הבד, החבל, החוט ומה שביניהם.
הבסיס הרעיוני לעבודה מגיע ממפגש עם יצירות עשויות מחומרי גלם מגוונים, אותם היא מסבה לעולם הטקסטיל בטכניקות סריגה ורקמה.
נדנדה
דִּנְדּוּן הפעמונים
