היום, כשסיימנו לפרק את התערוכה, ועמדתי במסדרון הגדול והחשוף, קלטתי את עוצמתה של התערוכה.
יקח לי עוד זמן רב לעכל ולהפנים את החודשים האחרונים. לוקחת לי את הזמן לזה. זאת למרות שאני כבר שקועה עמוק בבאות.

נשים, מושכות בחוטים. תרתי משמע. בעיקר כשאנחנו לוקחות לעצמנו את הזכות למשוך, למשוך בחוטים. בחומר – באמצעות ועם החוטים אנחנו בוראות עולמות שלמים. ובמעש –

יושבת בשמש אחרי חיסון ראשון. מהרהרת בשקט שישתרר לי בראש ובחיים בימים של סגר (לא מהודק),  של חיסונים שתכף ישחררו אותנו מהעול הנורא. טלפון מחברה