רות שומרוני

שיר סיום

'היו שלום בינתיים, אחים שלי
מחר יאיר השחר לכם ולי
עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר
עכשיו אפשר "שלום" לומר ולהיפרד בשיר'

בפארפרזה לנעמי שמר שאלו מילותיה
רוצה, עם פרידה, לאמר לכם תודה גדולה.
על הביקורים, החוויות, ההמלצות, המסרים, המילים,
התמונות…

אם חשבתי שהאהבה ל'חוטים' היא סוג של מחלה שלי,
וחיפשתי את דרך החוטים להגיע אליכם לעין וללב,
הוכחתם שזו אהבה של רבים.
מכל קצוות וישובי הארץ באתם, 
אפשר היה לצייר את מפת הארץ מהביקורים שלכם,
לקחתם חלק פעיל, בביקורים, בשיח.
כתבתם, צילמתם, שיתפתם.
ריגשתם.

תוך כדי הכנת התערוכה היה לי ברור שאפשר, מבחינת החומרים,
לאצור 3 תערוכות מקבילות שכאלו, מרובות עבודות, של 'מושכות בחוטים'.
תוך הצגת התערוכה ניגלו לי עוד ועוד יוצרות…ויוצרים. 
וגילויים אחרים.
תודה שבאתם, שהצגתם את עצמכם, ששלחתם חומרים,
יש עם מה (ומי) לעבוד פה !

רוצה לאמר תודה לחמש עשרה המופלאות,
שהיו איתי ומשכו יחד איתי בחוטים. נ ה ד ר ו ת. זכיתי.
ותודה מיוחדת לכל צוות תאו וקפה נחת, 'בית תאו' בשפתי. 
הייתם לי לבית. 
חם, מכיל, מאפשר. ובעיקר נכון לכל בקשה או שגעון.
כולכם יחד, צוות מנצח.

אהבתכן, אהבתכם, אהבתנו, בהחלט מרימה לכולנו את הלהט להמשיך.
נגוון, נחדש, ואולי יום אחד גם נחזור לדברים הטובים והאהובים.
תודה, תודה ושוב תודה.

היום, כשסיימנו לפרק את התערוכה, ועמדתי במסדרון הגדול והחשוף
קלטתי את עוצמתה של התערוכה.
יקח לי עוד זמן רב לעכל ולהפנים את החודשים האחרונים.
לוקחת לי את הזמן לזה.
זאת למרות שאני כבר שקועה עמוק בבאות.
ויש למה לחכות. מבטיחה.

נתראה !

שתפו את הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email