דבר האוצרת
הנגב המערבי – נוף של גבעות וגאיות, נחלים מבתרי שטח, לעיתים מפכים, לעיתים יבשים.
נוף של ריאה ירוקה בחורף ובאביב, וגוונים רבים שבין חום לצהוב ביתר ימי השנה.
זהו הנוף של מיטב אנשינו, חלוצים, שבנו בו את ביתם (משנת 1946 ואילך) ונאחזו בו חרף שנים קשות ומציאות מורכבת.
מראשית ההתישבות בנגב המערבי נכחה בו אומנות.
מי שחיו באיזור תיעדו ותרגמו את חייהם באמנות עוצמתית,
כל אמן עם מקורות ההשראה שלו ודרך אמצעי ההבעה שלו,
והמבע ברובו משקף גן עדן, קסום ורבגוני.
ברבות הימים הוצמד סימן הכר נוסף לאיזור, 'האדום'.
מקורו מחד בפריחה המרהיבה של מרבדי כלניות אדומות בחורף
ומאידך התראות בטחוניות של אזעקות 'צבע אדום'.
השבת של השבעה באוקטובר טלטלה אומה שלמה.
באופן אישי, הנסיון לעבד לעצמי את המציאות הביא אותי לנבור בים של חומרים
אודות פניו של המקום ותושביו היוצרים בעבר,
אל מול הזוועות שהתרחשו בו בהווה.
הפער הנורא מכאיב ואינו מרפה,
וכך גם מה שנוצר בעבר מקבל היום פרשנות ורובד נוסף בהקשר של המציאות הנוכחית.
כילידת אחד מקיבוצי האיזור
וכמי שבמשפחתה פלג מיוחד של שבט מקומי,
חוויתי את האיזור בכל שנות חיי, בכל הזדמנות,
ואף נחשפתי ליצירתיות של תושביו בתחומי האומנות השונים.
חשתי שנכון לי לתת במה לאנשי המקום, ליצירתם,
ודרכם לחשוף את האיזור ואת תחושת החיים שם. החיים שלפני.
בתערוכה הזו אספתי מיקבץ מעבודות האומנות, אשר מביאות את תחושת
'גן העדן' של פעם,
לעומת עבודות שנוצרו בתקופת הגיהנום שנפער מאירועי אוקטובר.
מלחמה עקובה מדם, נקטפים רבים בישובים,
חטופים ותושבים עקורים מהנווה-מהבית.
אבל, במציאות, חיפשתי במה להאחז.
חיפשתי, תקווה, עתיד.
כשראיתי את העבודה של תמר יוצרת Stitch.it.on
'צייר לי תקווה', אשר מרפרפת לקלאסיקה של
'צייר לי כבשה', שמבקש נסיכו הקטן של סנט-אקזופרי,
הבנתי שאלו הן שלוש מילים מאגדות ומסכמות את כלל המשאלות :
שיוחזרו כבר כולם. עכשיו !
שנשוב לאיזור בטוח, מתפתח ויוצר.
שיחזרו העקורים לבתיהם.
שנזכור ונכבד את הנופלים. ושנהיה ראויים להקרבתם.
הדר מקובר מרום,
אוצרת.
מרץ 2024.
עבודות אמנים
אביב אצילי ז"ל
בן ניר עוז שחי עם משפחתו בקיבוץ.
ניהל את המוסך לציוד חקלאי.
חרש מתכת, רוכב אופניים,
אוהב אדם ואדמה.
בשנים האחרונות החל לעסוק בציור
ובשנה האחרונה זכה לחשיפה, הכרה והצלחה בשתי תערוכות.
בשבעה באוקטובר נירצח בהגנה על הקיבוץ וגופתו נחטפה לעזה.
עבודותיו נוצרו על חלקי מתכת שונים, מחרשות, בוכנות של טרקטורים שחתך, כלי עבודה ודומיהם שהיו זמינים לו. לרוב היו אלו מצעים קטנים, וכך נוצרו ציורים קטנים מעולמו של אביב, שדות הנגב החרושים, טרקטורים בעבודתם, וגם גיפים צהליים, שהעידו על החיבור העמוק של אביב לאדמה.
ג'ריקן 2023
מחווה לדבל'ה הלר ז"ל
17X65X45 ס"מ
אודי פלד
בן קיבוץ בארי המתגורר כבר למעלה מ-30 שנה באוקלנד מול סן-פרנסיסקו.
אודי מרבה לבקר בבארי ולשמור על קשר עם החברים בקיבוץ.
בביקוריו הוא מצלם במרחבי המשק, ובשדות שסביבו, את השבילים, את פריחות
היער ואת החברים.
אודי מצייר בעיקר בצבעי שמן על בד, ציור מהיר ואקספרסיבי.
רבים מציוריו נושאים אופי נוסטלגי, הדמויות המאכלסות אותם מוכרות בפולקלור של בארי
והנופים הם נופי ילדותו בקיבוץ.
היום ציורי "ארץ מולדתו" של אודי קבלו משמעות חדשה של הנצחה, מזכרת יקרה
מעולם שאיננו עוד.
חמורים
2016, שמן על קנווס 75X100 ס״מ
החמורים שהסתובבו בבארי היו חמורים שננטשו וקיבלו מחסה על ידי חברי המשק.
בקיבוץ החליטו לנצל את החמורים לעישוב וביעור שטחים עם עשבים שוטים, אבל החמורים חמדו את גינות החברים והסתובבו בכל הקבוץ.
מחיר – 1500$ כל אחד, שיתרמו לשיקום בארי.
מדרכה בבארי 2020
עפ"י צילום של איציק קוזין ז"ל שנרצח ב-7.10.23
שמן על קנווס
אורנה בן-עמי
פסלת.
מרתכת בברזל את הרעיונות והרגשות שלה.
49 פסלי חוצות שלה מוצבים ברחבי הארץ
והיצירות שלה הוצגו במוזיאונים בארץ וברחבי העולם.
התערוכה שלה 'נגטיב פוזיטיב' ובה פסלים וגם פיסול בברזל על צילומים של זיו קורן מעוטף עזה, אחרי השבעה באוקטובר, יוצאת בימים אלו לתצוגה בבנין האו"ם בניו יורק.
סטלבט
כסא הנוח האנושי שיושב לו רגל על רגל בהנאה.
הפסל מהברזל, שאותו ריתכה אורנה בן-עמי, מבקש לשדר רוגע ונוחות, וביחד עם זה הוא לא מאפשר לשבת עליו. "תנו לנוח" הוא אומר.
באנגלית הכסא מכונה The Chairman עם קריצה וביקורת כלפי המנהלים הגדולים.
מחיר – 40,000 ₪ + מע"מ
אלה צמבליסטה ננצל
נולדה בקיבוץ רעים, בין ואדי גרר לוואדי הבשור, בעוטף עזה.
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ, אמר המשורר ש. טשרניחובסקי
ואלה שגדלה עם אם ארכיאולוגית שחפרה בתל גאמה הסמוך למשק
גדלה בטבע המקומי, וואדי, סכר ומפגש וואדיות, עיר התמרים עם באר עתיקה
והטבע מסביב נטמע בה.
כל אלו מופיעים בציוריה.
אלה מציירת על גבי בדים גדולים מונחים על הרצפה, עם כמות גדולה של צבעים, מים, מכחולים ואצבעות.
באמצעות סגנון זה היא משיגה חירות מבחינה תנועתית, הגוף כולו משתתף ביצירה, מה שמזכיר לה גיוסים בשדות ומאפשרת חרות לבד עצמו השוכב ולצבעים הנוזלים עליו ויכולים להתערבב זה בזה.
בציורים אלה מבקשת לראות את האיזור בו גדלה בילדותה ממבט על, ממקום מרוחק,
בוגר, מכיל. וגם לנסות להשפיע לטובה. באצבעות חשופות אלה גררה והחסירה צבע בין העוטף לרצועת עזה, כך שנוצרו נתיבים קטנים, דרכם, למחשבתה אפשר היה לבצע מסחר הוגן. כמו תפילה לשלום.
לצערינו אלו התגלו מאוחר יותר כמנהרות.
חיטה קצורה זהובה 2014
120X150 ס"מ
מחיר – 4,500 ₪ + מע"מ
מבט רעים עזה 2011
90X140 ס"מ
מחיר – 3,500 ₪ + מע"מ
קבוץ 2 2013
120X120 ס"מ
מחיר – 5,000 ₪ + מע"מ
אשחר חנוך קלינגבייל
בן קיבוץ ניר עוז (1985).
אמן החי ויוצר בתל אביב.
קלינגבייל בוגר התואר הראשון והשני של האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל.
עבודותיו הוצגו בארץ ובעולם בתערוכות יחיד וקבוצתיות ונמצאות באוספים מוסדיים ופרטיים בארץ ובעולם.
ללא כותרת (עין שרשרת לעמוד כפול), 2023
עיפרון על נייר, 100X70 ס"מ
סבתא של אשחר הייתה פולניה, מאלו שאף פעם לא יושבות ותמיד נמצאות בתנועה.
אחד הזיכרונות הכי חזקים שיש לו ממנה הוא ישיבתה ודיבורה אל מול טלנובלה רנדומלית, במקביל המסרגה בידה והיא סורגת מפיות קרושה.
לפני כעשור אשחר עבר רשמית מקיבוץ ניר-עוז להתגורר בדירתה של הסבתא ב'עיר הגדולה'. במהלך הניקיונות והשיפוץ גילה אוצר, שקית מלאה בעבודות קרושה אותם סרגה עד ימיה האחרונים.
הרישום נעשה בטכניקת הפרוטאז' (מיחוי), שבה אשחר מעביר באופן רפטטיבי וממושך את קצה העיפרון על הנייר הלחוץ כנגד פיסת הבד. הסריג או הגריד (רשת קווי האורך והרוחב שעל פיהם ניתן לקבוע מיקום) נמצאים בבסיס הפעולה הרישומית של הפרוטאז' שהיא כשלעצמה פעולת מיפוי.
תנועת הרישום מאפשרת לחשוף את רבדיה הרבים של מלאכת הקרושה וליצור מעין השתקפות חומרית המעניקה לכל קו, בליטה או שקע בעבודות של הסבתא ביטוי חדש, דחוס ותיאטרלי, הנע בין דו- לתלת-ממד.
מחיר – 4,000 ₪ + מע"מ
גבריאלה קווה צ'ריקובר
ילידת תל אביב,
חברת קיבוץ בארי בין השנים 1985-2001,
חיה ויוצרת בישראל.
העבודות של גבריאלה מאד מגוונות הן מבחינת תוכנן והן מבחינת הטכניקות בהם היא משתמשת. העבודות עוסקות בחיים עצמם, נופים, שייכות, משמעות הבית, מחאה.
היא משתמשת ברישום, ציור בצבע, טכניקות קולאז' וצילום, כמו גם במצעים לא קונבנציונליים.
נופים. היזכרות. ברושים בדרך לנחביר. אקריליק על בד. 91X61 ס"מ.
מחיר – 2300 ₪ + מע"מ
נופים. היזכרות. חבילת קש ברפת בארי. אקריליק על בד. 80X60 ס"מ.
מחיר – 2,500 ₪ + מע"מ
נופים. היזכרות. אקליפטוסים. עפרון על דיקט צבוע באקריליק לבן. 62X62 ס"מ.
מחיר – 2,400 ₪ + מע"מ
נופי הנגב המערבי ובמיוחד אלה שסביב קיבוץ בארי, כמוהם כתבנית נוף מולדתה
למרות שגדלה בתל אביב.
היא חייתה בהם 16 שנה והם נכנסו לה ללב. שנים מאד משמעותיות מבחינות רבות.
גדעון טרן
בן דור מלחמת כיפור, מתגורר בישוב הקהילתי עצמון במשגב.
לאורך השנים הלך בשדות הקרב, הפלחה והחינוך.
ביצירותיו עושה שימוש בטכניקת האסמבלאז' (Assemblage) מפנה הוא את המבט אל הסיפור האישי והלאומי.
אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא ?
את חפירה מתקפל
כחלק מהפקת הלקחים באגף המודיעין בצה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוקמה בנובמבר 1975 מחלקת בקרה במסגרת חטיבת המחקר.
תפקידה של המחלקה הוא לבחון בביקורתיות קונספציות והערכות מודיעין, לבדוק גם אפשרויות שנראות בלתי סבירות בעליל ולהציע הערכות נוגדות להערכות המקובלות בחטיבת המחקר.
שיטה זו של בחינה מכונה "איפכא מסתברא", ביטוי שמשמעותו בארמית "מסתבר שההיפך".
בשדות שסמרו מאימה ומדם
אסאמבלאז' על לוח סיבית, 56X45 ס"מ
שחר וארבל בנות החמש וחצי ואחיהם עומר בן השנתיים נרצחו בביתם בקיבוץ ניר עוז יחד עם הוריהם יונתן (ג'ון) ותמר קדם סימן טוב וסבתא קרול אמו של ג׳ון.
צניעות, רוך, אהבה ותום אינסופי נגדעו באבחת אכזריותם של רוצחי החמאס.
וְכִתְּתוּ
עץ הזית נטוע בכרכוב פגז של טנק השקוע באדמת העוטף בתוך שרידי חבית ששמשה כמטרה באימונים.
כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח, הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.
בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת צִפּוֹר סַפִּירִית שֶׁשְּׁמָה "וְכִתְּתוּ".
וְנִדְמֶה כֹּה קָרוֹב אוֹר הַשּׁוֹשַׁנָּה, כֹּה קָרוֹב נִיחוֹחָה,
כֹּה קָרוֹב שֶׁקֶט הֶעָלִים, כֹּה קָרוֹב אוֹתוֹ אִי –
קַח סִירָה וְחָצֵה אֶת יַם הָאֵשׁ.
'כל שושנה' זלדה.
מוציא לחם מהארץ
אסאמבלאז' 40×65 ס"מ על לוח פח
אריה (זלמן) זלמנוביץ, בן 86, אב לשניים וסב לחמישה נכדים, ממקימי קיבוץ ניר עוז נחטף מביתו בקיבוץ ונרצח בשבי החמאס.
היה יוצא לחרוש, לזרוע ולקצור גם בשנים הכי יבשות ושחונות וגם כשהצבע האדום והפצמ"רים נתנו לו כמה שניות להגיע לממ"ד.
זלמן לא היה אדם של מילים אלא של ידיים מיובלות ובגדי עבודה.
הוא ראה את החקלאות כמשימת חייו.
שיעור מולדת
אסאמבלאז' על לוח פח חלוד, 18X19 ס"מ
צמח דם המכבים קיבל את שמו מהאגדה שהוא צומח בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים ארצה. הכדוריות האדומות דמוית טיפות הדם תרמו אף הם את חלקם. האגדה הזו היוותה השראה לא רק לשם של הפרח, אלא גם לבחירת הפרח כסמל הלאומי של יום הזיכרון לנופלים כבר בשנים המוקדמות של המדינה.
דב הלר ז"ל
עלה לארץ מרומניה בשנת 1949.
איש קבוץ נירים משנת 1955 ועד מותו ב 2018.
למד אומנות במכון אבני ובבצלאל
ושימש כמרצה כמעט 30 שנה בבצלאל.
ייסד במבנה הרפת הישן של הקיבוץ את 'מכון-סדנת התחריט ע"ש זאב וולפגנט מאיר'.
יצירות הסדנה מוצגות מידי שנה בתערוכה הנפתחת ב 1 במאי.
יצירתו עשתה שימוש באמצעים מסורתיים כהדפס,
אך הוא הושפע מן הזרמים האוונגרדיים ופעל בדרכים יצירתיות משלו.
היה פעיל בקבוצת האמנים 'המשותף קבוץ'.
עבודותיו הוצגו בארץ ובעולם.
בוגנוויליה – הדפס משנות התשעים
הדפס בשחור לבן – משנות התשעים
דורית נחמיאס
אמנית רב תחומית, צילום, רישום, ציור ומלאכות יד רכות.
בעבודות הטקסטיל היא נוהגת לשחק עם המתח שמעל השולחן ומתחתיו, כלומר בין פריט שטרחו עליו (ומשמש כהגנה מפני כתמים) כמו מפיות וסינרי תינוקות/אימהות, להם נראות עדינה ומושקעת הנושאת מטען ביתי חמים מבטיח ומנחם, לבין תוכן מצמרר וכפוי שמביאה איתה המציאות לתוך הבית פנימה, ומערערת את הסדר ושוברת את הכלים.
06:29
עטים על מפית כותנה רקומה. 41X41 ס"מ
07.10.2023
עטים על מפית כותנה רקומה. 41X41 ס"מ
צריך לעזור לה
עטים ועפרונות על מפית כותנה רקומה. 41X41 ס"מ
מחיר – כל עבודה 1300 ₪
בסדרת העבודות המצטברת מאז השבעה באוקטובר, חוזר דימוי של צלחת שנראית גם כלוח מטרה במטווח ירי וגם כמסך תקלה בטלויזיה. הביטוי "לאכול אותך" נמתח ונמתח ונמתח עד שמתפרק לבסוף לחלקיו המתפזרים לכל עבר ככל שמנין ההרוגים, הפצועים בנפש ובגוף, המשפחות המפורקות, העסקים הנסגרים – ממשיך ועולה.
ב 11.11 כתב תום מהגר בעמוד הפייסבוק שלו: “מסתובב עם נור באזור המוזיאון בתל אביב, והיא שואלת למה יש תמונות של אנשים ברחובות.. כל מה שיצא לי זה כי צריך לעזור להם, ואז היא התחילה ליד כל תמונה לומר: "צריך לעזור לה, צריך לעזור לו”.
ילדה אחת קטנה במציאות כאוטית וצינית סיכמה במילים שלה את תמצית ההוויה שלנו, האזרחים, בימי המלחמה והחורבן שבאו עלינו – לפעול להשבת החטופים, להושיט יד לעזרה בכל הצער הזה, ולשנות את המציאות לטובת עתיד הילדים שלנו כאן, בארץ הזו.
דניאלה מלר
אמנית רב תחומית.
חיה ויוצרת במיתר.
בית, 2005
בית בסגנון ציור ילדותי,
תחריט אקווטינטה, סוכר, עפרון חשמלי ורקמה על נייר ארש
25X25 ס"מ
גיל הזהב בעומק האדמה, 2023
התמקדות בחטופים המבוגרים מגיל 75 ומעלה.
הנשים שוחררו אחרי כחמישים ימים.
רקמה על תצלומי זירוקס על גבי פד גזה מוצמד לבד.
מקור השם 'פד גזה' לתחבושות נובע משמה של העיר עזה, ששימשה בימי הביניים כנמל מוצא לאירופה של בד משי עדין, רופא מצבא נפוליאון המליץ להשתמש בבד האוורירי לחבישת
פצועים.
35X80 ס"מ
פרח לדבל'ה 2024
תחריט אקווטינטה, סוכר, עפרון חשמלי ורקמה על נייר ארש.
על תחריט משנת 2005 רקמה דניאלה לקראת התערוכה מחווה לזכרו של דבל'ה הלר ז"ל שהיה מנהל הסדנה להדפס בנירים בו היתה אמנית פעילה.
ברקמה הוספו שתי יונים בהשראת יצירתו של דבל'ה.
25X25 ס"מ
ראיתי פרות 2023
העבודה בהשראת תיאור של עיתונאי שסייר בקיבוץ למחרת הטבח : "ראיתי פרות מסתובבות בין הגופות בשבילי הקיבוץ".
ריקמה על חומרי חבישה.
35X70 ס"מ
תמונת מצב 2008
יצירה בעקבות מטחי הטילים מעזה על העיר שדרות, בתקופה בה פרחו הכלניות באזור.
הדפס לינולאום על גבי מפיות למייבש כביסה, משומשות. חיבורים בעזרת חוט רקמה
230X180 ס"מ
מחיר – כל עבודה 1000 ₪ + מע"מ
היבה פחר אלדין
דרוזית מדאלית אל כרמל.
קרמיקאית בעלת סטודיו לקרמיקה שימושית בדאלית אל כרמל.
בעבודות היבה מייחסת חשיבות ומפנה מקום של כבוד למסורת, מביאה ומבטאת את התרבות ממנה היא באה.
אל תשכחו את הבוקר הזה
העבודה בהשראת הספירלה של עדי דרימר 'רעים הבית שלי' בטכניקת חריטה וכתיבה על החומר הרך של משטח הקרמיקה לפני שריפתו.
הטקסט מהספירלה שנכתבה באותו בוקר בקיבוץ נחרט ונכתב, מילה במילה על מנת להיות נאמן ומדויק למקור. הוא נצבע באוקסיד מנגן שחור שמתאים לשיטה ומדגיש את החריטה.
שם העבודה נלקח מהספד של צעירה שאיבדה את משפחתה וביקשה שהבוקר הזה לא ישכח.
זהו מסמך היסטורי חרוט באבן שלא ישכח לעולם.
הרן כסלו
בן ותושב קבוץ בארי.
בוגר מצטיין של שנקר במחלקה לאמנות.
העבודות של הרן מלאות בחומר, גם של הצבע,
אך גם של התחושות והרגשות שלו.
הרן קשור לנוף המקומי, נוף ילדותו, לדרכי השדות ולהשפעת המצב הביטחוני באזור.
למעשה העבודות הן סוג של פיסול בצבע, אבסטרקט,
סגנון ייחודי, כזה שפיתח בעצמו לעצמו.
עץ איקס בדרך לאל בוריג' 2016
75×90 ס"מ
שמן על פשתן
מחיר – 6500$
דיוקן של המכשול 2018
115×148 ס"מ
שמן על עץ
מחיר – 10,500$
זיוה ילין
ילידת קיבוץ בארי, בת למייסדי המקום, חברת הקיבוץ.
בוגרת המדרשה לאומנות ותואר שני ושלישי בבר אילן.
אומנית ואוצרת.
הקימה את מגמת האומנות בתיכון האיזורי, ניהלה את הגלריה בבארי 30 שנים עד שנשרפה בשבעה באוקטובר.
מרצה לאומנות במכללת ספיר וראש ההתמחות לאומנות במכללת קיי.
מציירת שנים רבות את קיבוץ בארי, את השדות, הדרכים והשבילים, הבתים והעצים. ציורים מונוכרומטיים באדום-כתום ושחור שיש בהם געגוע לקיבוץ של ילדותה וגם קינה על התפרקותו.
אבא ואני
ציור במונוכרום אדום ושחור, בו מתואר נוף מרכז הקיבוץ ובתי המגורים. אבא ואני בדשא, הוא גדול ואני קטנה מושיטה לו יד בצעדים ראשונים. הוא מרכז עולמי. זיכרון רחוק, דהוי, מרוחק ומתפוגג ע"י מסך של נזילות אדומות מעל שיוצר חיץ בין הצופה לדימוי ההולך ומתרחק, כמו הזיכרון שנעלם.
צבע קיר ואקריליק על בד, 2017
זרי (אלעזר) גל
בן 78 מניר יצחק, באמצע שנות ה 60 הגיע לקבוץ עם גרעין נח"ל.
למד ציור במכון אבני ופיסול אצל יעקב אפשטיין.
בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת רשם בסדנת אומני הקיבוצים.
מאז 8 באוקטובר זרי עקור מהסטודיו שלו שבקיבוץ,
והוא, ושאר חברי הקיבוץ, מפונים במלון באיילות.
בחודשיים האחרונים זרי יוצר בסטודיו שהקים בטרמינל הישן באילת
בזכות אנשי תיאטרון אלעד ועל כך הוא מוקיר להם תודה.
הנושא מנוחה נבחר לעבודותיו בתערוכה.
הנפש והגוף מבקשים מנוחה מכובד המשא ואחרי המנוחה יש מקום לתקווה.
מנוחת הלוחמים 2024
שכבות של קרטון גלי וצביעה בגיר 74X104 ס"מ
מנוחה על ספסל 2023
מבט מהחלון לחצר 63X63 ס"מ
קלקר, שכבות של קרטון גלי, נייר צבעוני וצביעה בגיר.
מנוחת העלמה 2022
27X43 ס"מ
פסל ברונזה
מחיר – 10,000 ש"ח
חיים פרי ז"ל
חיים פרי הוא חקלאי ואיש עבודה, סוציאליסט, אמן, וכותב ומסגר.
אוהב אנשים ואיש שלום.
חיים הקים את הגלריה הלבנה בבית שעומד בודד בלב השדות
בין נירים לניר עוז בשנת 1999, ובעצמו פסל בברזל
ויצר גן פסלים.
חיים נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז בשבעה באוקטובר,
הגלריה עמדה בלב איזור הקרבות,
וכולנו מחכים לחזרתו בבריאות במהרה.
הצייד
יאנה מרום
אמנית, עוסקת בפיסול קרמי, מתמחה בבניית יד וגריעה בחומר.
כאמנית וכתרפיסטית באמנות היא מאמינה בכוחה המרפא של האמנות
וביכולתה לחבר אותנו לחוזקות ולתקווה שבכולנו.
תקווה צומחת
פיסול בחומר, בנית יד, 14X24X36 ס"מ
כמו טבע הצומח ומתחדש כך גם תקוותנו תצמיח מחדש את החיים מתוך השבר.
מחיר – 6000 ₪ . מתוכם 4000 ₪ יתרמו למען שיקום הנגב המערבי.
יובל בוכשטב
בן קיבוץ נירים, מעצב תעשייתי בוגר בצלאל.
עבודותיו מוקדשות לחקר עצים ישראלים דרך מלאכת עץ מסורתית.
בוכשטב מציג את חומר הגלם המקומי דרך אובייקטים מהמרחב הביתי מתוך כמיהה לפשטות, שקט וחיבור עם הסביבה.
אופי העבודה של יובל מתבסס על ליקוט חומרי גלם, חוסר וודאות שנותן מקום להשתנות תמידית בתוצר הסופי,
בין אם זה ליקוט עץ מערמת גזם או עבודה עם דימויים מהסביבה.
מְאָז
עץ אורן ירושלים שרוף מקיבוץ נירים
מחירים – הכלי הגדול 2200 ₪ + מע"מ
השניים האחרים 1600 ₪ + מע"מ כל אחד
השמש החזקה, האש המעכלת והזמן שחולף משאירים את חותמם על העץ ומספרים את אוסף התחושות שלעיתים קשה לומר במילים.
הזמן, הכאב, והגעגוע מעצבים את החומר, האנושי והפיזי ויוצרים ביחד את השפה החומרית של הנגב המערבי.
כרמל אילן
אומנית בעלת הכשרה מקצועית של עיצוב אופנה, עיצוב ופיסול משנקר, פרסונס ובי"ס בסיס לפיסול.
חיה ועובדת בתל אביב.
מציגה במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם.
כרמל היא אמנית אוהבת ספרים, שחומר הגלם שלה, בעשרים השנים האחרונות, הם הספרים עצמם ומגזינים אשר ננטשו על ידי בעליהם.
העבודה בנייר דורשת התייחסות לעדינות, לפריכות ולשבריריות של החומר. הדימויים שלה צומחים מתוך שדות של ניירות מקופלים, אשר הקריאה בהם הופכת להתבוננות.
אילן הופכת אותם לסדרות של עבודות פיסול המפרקות את המושג הפיזי והתוכני של ספר ובונות אותו מחדש.
כיסא חוף 2022
ניירות ארוגים של קטלוגי פסטיבל ישראל של השנים האחרונות
ומסגרת עץ, 72x55x100 ס"מ
מחיר – 9,000 $
הדימוי האוניברסלי של כסא חוף מהווה סימן למצב של שקט נפשי.
מצב שכולנו שואפים אליו בחיים, אבל בזמן האחרון מתרחקים ממנו יותר ויותר.
הכיסא מזכיר לנו שהיו תקופות כאלה והן עוד יחזרו.
מוריה אשכנזי
אמנית ומשוררת, כותבת פרוזה קצרה, זמרת ומורה.
בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל.
'קומי' הוא ספר שיריה הראשון (אפיק, בעריכת דרור בורשטיין).
אם לחמישה, חיה ויוצרת בגליל.
עד קצה הזמן
גיבסנית מלופפת חוטים 70×70 ס"מ
פסל חי, נקשר, נכרך, מתפורר ונמק.
פרחי לובן של תום הופכים לגדם, והוא מבקש להיעטף.
זו המתנה שאין לה פקיעה, כאב וריפוי שאין להם הפסק. הווה מתמשך.
גווני הצבע של הכאב המתרפא קושרים בין המת והחי והנצח.
זו מנחה ללב הנרפא, הכואב ופועם.
מחיר – 1,500 ₪ + מע"מ
מיכל כרמון
בת קיבוץ רעים, 1956.
עוסקת באמנות ובהוראת אמנות משנת 1983.
העבודות נוצרו סביב שנת 2008 כזיכרון למרחב ילדותה אותו היא נושאת כבת הקיבוץ למרות שעזבה בגיל 22.
מקורן של העבודות בתמונות ארכיון מראשית הקיבוץ וממבנים קיימים לצידם גדלה.
העבודות עשויות מנייר גרוס שהשחזור שלו מדמה את פעולת הזיכרון האנושי. עם השנים חלו שינויים במרחב, אך העבודות מהוות זיכרון לסביבה הקיבוצית כפי שהייתה מתועדת בצילום ובזיכרון.
לאורך השנים עסקה בפיסול סביבתי, רישום ומדיומים שונים באמנות פלסטית ובתיאטרון.
גן ילדים
130X46 ס"מ
גן הילדים בו גדלה מיכל בין הגילאים 3-7, בלינה משותפת. החדר שלה היה השני מימין. זיכרונות רבים לקחתה איתה מגן הילדים בו שהו הילדים רוב היום וגם בלילה, למעט 3 שעות אחר הצהריים.
לפני 40 שנה בנתה ליד הגן פסל סביבתי שעומד שם עד היום. הגן עצמו נהרס סביב הצורך במבנה ממוגן שנבנה במקומו. הוא נשאר רק בזיכרון.
גשר חבלים
33X40 ס"מ
כשהגיעו הילדים לגיל בר מצווה עברה הכתה שנה של משימות מאתגרות שמטרתן לפתח אומץ ועצמאות. אחת מהן הייתה טקס אש עם קפיצה לברזנט, אומגה ותרגילים על גשר חבלים. חוויית ההתגברות על פחד הגבהים זכורה לכל בן משק שעבר את החוויה.
האסם
50X75 ס"מ
האסם היה המבנה הגבוה ביותר בקיבוץ. אליו הביאו את החיטה שנקצרה.
היה מלהיב לראות את הקומביין שופך את הגרעינים וממלא את החלק התחתון של האסם.
מחיר – 5,000 ₪ + מע"מ
זרזירים
30X60 ס"מ
בחודשי החורף עם נדידת הזרזירים היו להקות גדולות פושטות על האסם במה שנראה כריקוד של ענן אפור.
מיכל אהבה לשבת שעות ולהסתכל על הרישום שיצרו הזרזירים במעופם בשמיים.
ט"ו בשבט
48X62 ס"מ
בט"ו בשבט היו יוצאים כל אנשי הקיבוץ לנטיעות. כל משפחה קיבלה שתיל, יצרה גומה ושתלה אותו. בתמונה שני ילדי משפחת כהן, אמוץ וישי ז"ל, על רקע בנין המסגרייה שלידו התקיימו הנטיעות.
חדר אוכל
150X30 ס"מ
חדר האוכל אותו תכנן חנן הברון האדריכל המקומי ממייסדי הקיבוץ, היווה מלבד תפקידו הייעודי גם מרכז חברתי, תרבותי, וקולנוע לעת מצוא. החוויה של כניסה לחדר האוכל תחת מבטי החברים הבוחנים זכורה למיכל כשלב התפתחותי של כניסה לקולקטיב.
העבודה היא חלק מסדרה של ארבעה חדרי אוכל, כל אחד מזווית אחרת של המבנה.
נדין בר נוי
ילידת שדרות ובת לראשוני מתיישביה.
שבה לגור בבית ילדותה לפני 14 שנים והקימה בו סטודיו וגלריה, בה מוצגות יצירותיה.
בוגרת תואר בתרבות ומסלול אמנות במכללה האקדמית ספיר.
יוצרת רב-תחומית בתחום הפיסול, הציור, הצילום, הווידאו, ובטכניקה אותה פיתחה – 'טופוגרפיה ואור', המושתת על חיתוכי נייר ויריעות פולימר מרובדים, והאור הבוקע דרכם יוצר את הדימויים.
מרצה ומנחה בביה"ס לאמנות בספיר, ובסטודיו הפרטי בשדרות.
בעשור האחרון עסקה יצירתה במגדר ומעמד האישה בבית פטריארכלי, בזיקנה ומצוקותיה, ובשורשיה המזרחיים.
סובב, 2019
גזרי פרגמנט וניר קראפט, יריעות פולימר, רישום עופרת, קליעי 9 מ"מ ותאורת לד,
78X86 ס"מ
העבודה 'סובב' מרפררת ל'ריקוד' של מטיס.
לכאורה, חמש ארנבות רוקדות בהרמוניה סביב השתקפות של שמים זרועי כוכבים זוהרים – גן העדן – כפי שאנו נוטים לתאר את החיים בנגב המערבי
אלא שמדובר בנקבים של קליעי 9 מ"מ -תעתוע !
מחיר – 19,800 ₪ + מע"מ
נֹגה שנער-שויער
בת קיבוץ כפר-עזה שבנגב המערבי; כיום גרה בכרכור.
מצלמת ורוקמת.
בשנתיים האחרונות יצרה את מיזם "תַּכִים ופרחים", במסגרתו רקמה כ-50 מפרחי הארץ ולאחר מכן צילמה אותם עם הפרחים שבטבע.
האסם שראה הכל
נֹגה גדלה בכפר עזה כגן עדן שקט ושלו, עם קרבה לשדות ולטבע. חיים בתוך יקום עצמאי משלהם. חשבה שאין עוד מקום כמוהו בעולם.
אירועי השבעה באוקטובר בהם נפגע הקיבוץ אנושות, הם טלטלה עזה וקו פרשת מים החוצה את החיים ל"לפני" ואחרי", ברמה האישית וגם בעשייה האמנותית.
נֹגה בחרה לרקום את האסם בכפר-עזה, אחד מהסמלים האייקוניים של הקיבוץ משנותיו הראשונות וחלק בלתי נפרד מן הנוף שלו.
נורית גור לביא (קרני)
חיה ויוצרת בכפר יונה.
עבודותיה סובבות סביב הקשר שבינה ובין סביבתה המשתנה.
מעבר קרני נושא את שם אביה, יוסי קרני, פרדסן שהקים בית אריזה משוכלל בצפון רצועת עזה
בשנת 1968, חלום גדול ואופטימי שקרס בכאב גדול.
זוכת פרס עידוד יצירה בשנת 2012 ופרס שרת התרבות בשנת 2020 מטעם משרד התרבות.
הוציאה שני ספרי אמן המכנסים מבחר מיצירתה המוקדשת לציור פרחי ארץ ישראל
וצמחייתה. פלורה פלשתינה, ופלורה פלשתינה II אינוונטרים ומגילות.
חצבים
ציור בארטליין על שאריות פורמייקה.
מתוך פרויקט מתמשך מ 2004, שראשיתו בתערוכת יחיד 'חצבים על כביש 6'
בגלריה בבארי, בסתיו 2006, אחרי מלחמת לבנון השנייה באוצרות זיוה ילין.
חצבים שעולים בסוף הקיץ מתוך היובש הגדול, ומאירים כנרות לבנים של תקווה.
מחיר – 500 ₪ לכל לוח
סופי ברזון מקאי
בת קיבוץ בארי. אמנית חזותית ואוצרת, מנהלת גלריה בארי.
עבודתה מתייחסת לביוגרפיה שלה, ובעזרת צילום ישיר, מטופל, קולאז' ומיצב.
יוצרת מרחבים שעוסקים בזהות ובית, הגירה, היברידיות וטרנספורמציה.
חצב מצוי
צילום, דיו פיגמנטי על נייר ארכיוני.
צולם ליד ביתה בבארי. 2019
מחיר – 8500 ₪ + מע"מ
עדי דרימר
בת ותושבת קיבוץ רעים בנגב המערבי (ומפונה כיום עם אנשי הקיבוץ לתל אביב).
אמנית מגירה בעיקר, משתמשת באומנותה בטכניקות מגוונות,
הדפסים, תחריט על מתכות שונות, לינולאום, רשת (על בד), כדרות וריקמה.
מורה לאומנות בבי"ס יסודי בנגב המערבי.
'רעים הבית שלי'
עט פיילוט על דף 25X35 ס"מ
העבודה מוצגת בהדפסה בהגדלה 33X49 ס"מ
ההודעות ההזויות בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ, שעד אז היתה למטרות מידע כמו 'הספריה פתוחה בשבת בשעה 11' תיעדו את המציאות של אנשי הקיבוץ.
לעדי נוצר דחף להתמודד עם ההודעות מלכתחילה.
שבוע אחר השבעה באוקטובר התיישבה והעלתה את ההודעות הראשונות לדף בצורה ספיראלית. העבודה מתחילה בשעה 08:20 ומסתיימת בשעה 09:59 שם הסתיים המקום בדף.
כשכתבה אותן עשתה למעשה לעצמה איזה סדר בכאוס המציאותי/לא מציאותי הזה.
עדי ואן ולסן
אמנית רב תחומית. בעבודותיה עוסקת עדי בשאלות של זהות והמשכיות והיכולת לבסס את משמעותן מתוך טרנספורמציה מתמדת של חומר.
עדי מייצרת הפשטה מהמוחשי והידוע ובוחנת את המצוי ברבדים המתגלים מתחת לפני השטח מתוך רצון לצקת משמעות חדשה, להעמיק ולהתחבר להקשר רחב יותר.
בית
עוטף. עזה, 2023, קולאז׳ דיגיטלי, הזרקת דיו על נייר כותנה. 40*60 ס״מ
הקולאז׳ עשוי מחיבורים צורניים של חלקים מבודדים ומפורקים של צילומי ההרס מהם נוצר דימוי של בית. הדפסת הקולאז׳ על נייר כותנה מעניקה את החיבור הפיסי והחומרי הכרוך בהמשכיות (מהיותו סיב המשמש לטווייה, כאשר שדה הכותנה הראשון בישראל נשתל בניר עם).
מפה, פרט # 1, 2023
מפה , פרט # 2, 2023
טכניקה מעורבת, הדפסה דיגיטלית על נייר אורז, 30X39 ס״מ
בעבודות אלה משתמשת האמנית בצילומי ההרס מבארי מהם היא מחסירה בטכניקה דיגיטלית שטחים אקראיים עד לפירוק כמעט מלא של המקור וחשיפת מבנה שיוצר תוואי שטח (מפה).
ההדפסה על נייר אורז דק שהוצא מאלבומי תמונות ישנים ובו פגעי הזמן מתייחס לשבריריות ולזכרונות הטמונים בו, בעוד הדימוי מביע את הכמיהה לצקת בו עתיד חדש.
שלושת העבודות המוצגות הינן חלק מפרויקט רחב יותר, בליווי אוצרותי של מיכל קרסני, שנולד בעקבות השבר של אירועי השבעה באוקטובר בו מקיימת האמנית דיאלוג בין עבר לעתיד ובוחנת האם ההרס המשותף יכול להוות בסיס לבניית בית חדש, בטוח ומוגן.
כל עבודה הנה One of a kind.
מחירים – 3,400 ₪ לעבודה
עוזי עמרני
אמן ומעצב רב תחומי.
התפירה היא חלק בלתי נפרד מיצירתו, דרכה הוא מזמין את הצופה לחשוב מחדש על חיבורים גלויים ונסתרים. עוזי שואב את השראתו מהביוגרפיה האישית שלו ומשלב ביצירתו רדי מייד עטוף סמלים רוחניים ולאומיים שהמפגש ביניהם מעורר מתח, ניגודיות ולעיתים דווקא השלמה.
אלומה
עמרני, מחבר 12 ענפי עץ ייחודיים, נפרדים, שהיו פעם חלק משלם נטוע של 12 השבטים, עטופים בחלקי גובלן משומש, ומאגד אותם כצרור שיבולים, אלומה.
ענפי הזית אגודים יחד על ידי אזיקון מפלסטיק, שמשמש גם את הצבא לצורך חיבור והידוק עצמים בקלות ובמהירות. החיבור באמצעי פשוט וזמין מעלה שאלות על ארעיות, אחדות, צבא העם מי מחזיק את מי.
בחלומו של יוסף האלומות נעקרות ממקומן ומקיפות את אלומותיו.
העבודה "אלומה" מציעה תיקון לחוויית הפילוג והיריבות בין האחים ע"י חיזוק הקשר ושותפות הגורל ביניהם. מתוך שברי ענפי הזית, מהכאב, מהתלישה והעקירה, יוצאת אלומה של אור – פס מאיר לדרך חדשה.
הגובלנים שעיטרו בעברם קירות בתים, הם עכשיו חומר החבישה לענפי העץ הקטועים.
הגובלן שנרקם על גבי בד רשת, משיל את תפקידו הדקורטיבי מעליו והופך למרפא. במקום לחבוש את הפצע בבד גזה, חוטי הרקמה מחדירים חיות לענפים התלושים.
מחיר – 5,700 ש"ח
רון גנג
יליד קנדה, שעלה לארץ עם גרעין 'הבונים' והצטרף לקיבוץ אורים בו חי עד היום עם משפחתו.
רון מעיד על עצמו שהוא חוקר נוף, בעיקר של הסביבה הקרובה
ואלה הם כנראה התירוץ להמשיך לחקור את מה שניתן לעשות עם שמן על בד.
העיסוק בציור בטבע הוא המשך ישיר לעבודת האדמה אותה עשה בתחילת ימיו בקיבוץ כשעלה ארצה, ההגשמה היתה עבודה חקלאית בשדות ובמטעים.
לדעתו שעות על גבי שעות של שהות בטבע והתבוננות ישירה מחזקת את הקשר והרגישות לכל הנפלאות הסובבות אותנו, ואנחנו חלק מזה. הנוף למעשה מצייר את עצמנו דרכינו.
הוצאת תפוחי אדמה
הכלים החקלאים הגדולים הנעים בשדות מוסיפים דרמה, תכלית וצבע לנוף.
שמן על קנבס 92X57 ס"מ
מחיר – 3500 ₪ + מע"מ
קמטים
עיבודים חקלאיים יוצרים באדמה תלמים אשר קוויהם מתחברים עם ענני הנוצה בשמיים מעל.
שמן על קנבס 117X72 ס"מ
מחיר – 4,500 ₪ + מע"מ
שיבר
'הטעיות' של חקלאות : המתקנים של מערכות ההשקיה נוכחים כדמויות בשטח.
שמן על קנבס 100X62 ס"מ
מחיר – 4000 ₪ + מע"מ
שמעון פינטו
בוגר המחלקה לאמנות חזותית והחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת בן גוריון.
הציג תערוכות יחיד במוזיאון נחום גוטמן ובמוזיאון אורי ורמי נחושתן, בבתי האמנים של תל אביב וירושלים ובגלריה בארי. כמו כן השתתף בתערוכות קבוצתיות במוזיאון תל אביב ובמוסדות רבים אחרים.
יצירותיו נמצאות באוסף מוזיאון תל אביב, אוסף מוזיאון ישראל בירושלים, ואוספים פרטיים בארץ ובחו״ל.
שדה רעים
2024. שמן על נייר פבריאנו 300 גרם, 102X 66 ס"מ
השבעה באוקטובר תפס את שמעון בבית הכנסת (שחרית של שבת והקפות שמחת תורה – של צייר דתי). לאט לאט הגיעו חלקי אינפורמציה על הטבח בנגב המערבי. במוצ״ש כשנפתח הטלפון זרמה כמות אדירה של הודעות שהגיעו מחברי כיתת עירית – קיבוץ בארי, כיתת האם שלו עת גדל בבארי כילד חוץ.
אימה, זעזוע והלם עטף אותו נוכח המראות. זיו שופן חברו לכיתה נרצח יחד עם תינוקות, ילדים, נשים, צעירים ומבוגרים. ההלם המשיך איתו והתחושה היתה שאין לו עניין להעניק לטבח אסתטיקה ציורית.
בחלוף הזמן כשראה שהטבע ממשיך בשלו ומשקם את עצמו צייר כמעט בנשימה אחת את הציור.
׳הניגון שבטבע חזק יותר מטבעו של המשחית׳.
מחיר – 5,000 ₪ + מע"מ
שרה אבנין גנישר
אמנית טקסטיל, גרה ופועלת בסטודיו 'מרקמים' בקבוץ יפעת בעמק יזרעאל,
יוצרת ומלמדת את רוח החופש ברקמה.
יוזמת ומובילה מיצבים קהילתיים בטקסטיל.
בבקשה
שרה נחשפה למסמך המצמרר של עדי שפורסם בקבוצת רעים הבית שלי,
עדי שהעתיקה בתנועה ספירלית את הווטסאפ הקיבוצי בשעות הראשונות של השבעה באוקטובר.
המצוקה המובעת במילים הביאה אותה לצורך להעביר את המילים לבד, חומר חזק.
המילה 'בבקשה' חוזרת שוב ושוב בזעקה המנומסת של החברים והיא נבחרה כשם העבודה.
רקמה בחוט על בד, 83X58 ס"מ
מחיר – 12,000 ₪
שרון רמר ביאל
אמנית רב תחומית.
עוסקת במצבי חיים סיפיים בכלים מעולם המחקר, הטיפול והיצירה.
ד"ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומטפלת באומנות (M.A).
כחוקרת ויוצרת היא מתבוננת על הסביבה ומציעה גרסה פרשנית שלה בדימויים מילוליים וחזותיים.
מאז השבעה באוקטובר היא רוקמת יומן מלחמה, בו היא מתעמקת בדימויים שהתפרסמו בתקשורת והרשמים שהותירו בה.
לכל יצירה שני צדדים. האחד מבטא את הרובד הגלוי של הדימוי התקשורתי המודפס, בתוכו מבקשת שרון להשתלב באמצעות תכים בחוט שחור אותם היא רוקמת ומתחברת למצב. הצד האחר, הוא הרובד הנסתר שנוצר בצורה אגבית במהלך פעולת הרקמה, ממנו נגלה הלך הרוח של שרון היוצרת דרך כמות התכים, אורכם, צפיפותם ומידת המתח שלהם.
אין גבול לטבע עופרים בגבול עם עזה, רקמה בעקבות צילום של אילן אסייג
אמהל'ה שירי ביבס וילדיה, אריאל וכפיר נחטפים לעזה, רקמה בעקבות צילום מסך מסרטון
בפאתי העיר זוג מבוגר ליד מיגונית, רקמה בעקבות צילום של עופר וקנין
המלטה העגלה שלווה מניר עוז שנולדה טרם זמנה בצל המלחמה, רקמה בעקבות צילום של ורד זינגר
העתיד כבר נזרע זריעת חיטה, רקמה בעקבות צילום של חיים ילין
השדה יעבור לדום חקלאי מצדיע לטנק שחוצה את השדה, רקמה בעקבות צילום של נתיב ביתן
זקני השבי תמונת החטופים חיים פרי, יורם מצגר ועמירם קופר בשבי החמאס, רקמה
בעקבות צילום מסך מסרטון
חזרה לחיק המשפחה פרננדו מרמן ולואיס שחולצו משבי החמאס לאחר 128 ימים,
מתאחדים עם קלרה מרמן וגבריאלה ליימברג ששוחררו מהשבי לאחר 53 ימים, רקמה
בעקבות צילום של דובר צה"ל
מי אחרון בתור סופר על גלגלים למפונים בים המלח, רקמה בעקבות צילום של אוליבייה פיטוסי
מציאות בלתי נתפסת חיילת וילדים מפונים משחקים תופסת בחוף בים המלח, רקמה
בעקבות צילום של נעמה גרינבאום
נרו יאיר תמיר הרשקוביץ מדליק נר ראשון של חנוכה בביתם השרוף של הוריו נח ומעיינה ז"ל שנרצחו בקיבוץ בארי, רקמה בעקבות צילום של גדי קבילו
רצועת בט[ח]ון סיור צבאי ליד חומה בעוטף, רקמה בעקבות צילום של אליהו הרשקוביץ
תמר Stitch.it.on
רוקמת, אמא, בת זוג ועובדת בתעשיית ההייטק שנים רבות.
אוהבת טקסטים, קראפט ואומנות רחוב, שהיצירות שלה נוגעות גם למצב הלאומי שלנו.
Stitch.it.on רוקמת את הטקסטים שלה על פיסות בד קטנות אותן היא תולה על קירות העיר, תוך יצירת דיאלוג עם עבודות גרפיטי שהיא מגלה ברחובות.
בתקופה שבה כולנו רקמה חברתית קרועה, היא משתמשת ברקמה כדי לבטא את תחושותיה ויוצרת קול חיצוני אל מול חוסר הוודאות הקיומי.
צייר לי תקווה
הרקמה נוצרה כחודשיים אל תוך המלחמה בהשראת 'צייר לי כבשה' שביקש הנסיך הקטן מאנטואן דה סנט אכזופרי. בספרו, כותב סנט אכזופרי: ההוכחה שהנסיך הקטן היה קיים באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה. מי שרוצה כבשה סימן שהוא קיים.
עם תקווה זה אותו דבר. מי שרוצה תקווה סימן שהוא חי.
והיום? התקווה, גם אם היא קטנה, זהירה או נאיבית, היא אותה אנרגיית חיים שלא אבדה לנו אלפיים שנה.
ואולם, היש מי שיצייר אותה עבורינו?
עבודה ששמה ניתן לתערוכה.
מחיר – 125 ₪
דרום אדום
דרום אדום הפך עם השנים לפסטיבל ידוע, החוגג את הטבע ויוצר חיבור מיוחד בין פריחת הכלניות הנפלאה לבין הנופים של דרום הארץ והעוטף.
מי שביקר בעבר בדרום אדום סביר שפגש את השלטים המורים למבקרים נא לא לדרוך על הכלניות.
לאחר אירועי ה-7 באוקטובר הפכה הכלנית לסמל בעל משמעויות עמוקות.
מחד, סמל לאובדן של חיים שלמים שהופקרו, נקטפו ונחטפו. מאידך, סמל לתקומה – הכלנית במועדה, פורחת בשנית.
מחיר – 185 ₪
רוקמות למענעם- רוקמות עמק חפר
רוקמות למענעם הוא פרויקט קהילתי
שמטרתו להעלאת המודעות למשבר החטופים שנלקחו בשבי חמאס בשבת ה 7.10.2023.
נשות עמק חפר הוזמנו להביע באמצעות רקמה את תחושותיהן ורחשי ליבן לנוכח המשבר.
כל רוקמת קיבלה פיסת בד וחוט רקמה אדום וחופש פעולה אומנותי פרט להנחיה להמנע מכתיבת שמות החטופים.
השימוש ברקמה אדומה על בד לבן הינו אייקוני ושכיח בתרבויות רבות.
סגנון זה, Redwork, אף התפתח במאה ה 19 בארה"ב.
הצבע האדום מסמל את החיים ואת המוות גם יחד, הוא 'צבע המלחמה'.
בפרויקט ניתן קול לעורף, לקול הנשי, לקול של נשים שרוצות לתרום בדרכן,
נשים אשר מוכיחות, גם בחזית וגם בעורף, את חוזקתן, עוצמתן והשפעתן על החברה שלנו.
והרקמה, שימשה להן לביטוי יצירתי אישי, כמו גם לעשיה נינוחה בהיותה כלי ליצירת שקט נפשי.
בפרויקט לקחו חלק מעל 200 נשים בגילאי 10-88.
חומרים: בדי וחוטי כותנה, כפתורי פלסטיק, שברי קרמיקה, לבד, סרטים.
מידות : 8.25X1.75
ניהול הפרויקט נעשה ע"י מחלקת צעירים עמק חפר : טל שחם יציב ואורי קיטסקי
עיצוב וניהול אומנותי : מעיין קיפניס, מעצבת טקסטיל בוגרת שנקר.
לאינסטגרם של מעיין
לאתר הפרוייקט
פוסטים על התערוכה
זכרון קיבוצי
העבודות של מיכל כרמון המתארות את ההווי הקיבוצי עוררו תגובות רבות בין מבקרי התערוכה. מיכל, בת קבוץ רעים, בוגרת בצלאל ועוסקת בתחומי אמנות מגוונים: עבודות נייר, פיסול סביבתי, רישום, קולאז' ועוד. בנוסף לכך עוסקת בהוראת אמנות ובהכשרת מורים לאמנות.
האסם שראה הכל
נֹגה שנער-שויער גדלה בכפר עזה כגן עדן שקט ושלו, עם קרבה לשדות ולטבע. חיים בתוך יקום עצמאי משלהם. חשבה שאין עוד מקום כמוהו בעולם. אירועי השבעה
רוקמות למענעם
המלחמה הזו הביאה להתגייסות אזרחית גדולה ומגוונת. וכך נוצרו פרויקטים קהילתיים רבים ומגוונים. בעצמי הייתי מעורבת בכמה. אך אחד, יחיד ומיוחד, התגלגל לפיתחי. ומיד ידעתי שהוא יכול להיות האחד להתחבר לתערוכה שלי.
מה בין פסל, חטופים, ואנשים טובים?
הסכיתו ושמעו.
המלחמה הזו הביאה לפתחנו הרבה כאב, כעס וקשיים. יחד עם זה יש הרבה גילויים של אנשים ומעשיים מחממי לב. כשהתחלתי לעבוד על התערוכה 'צייר לי תקווה' היה לי ברור שאני מעוניינת להציג את אחד מפסליו של חיים פרי, מקים גלריית הבית הלבן בניר עוז, ופסל נפלא.