זו אינה תערוכת אמנות במובנה הקלאסי.ה 7 באוקטובר הפך את כל מה שהכרנו קודםוכך נולדה תערוכה שהיא מבחינתישארית של החיים, ובמובנים מסוימים גם התקומה שלהם.

מאז ומעולם כיכבו פה הכלניות.אני זוכרת את התקופה שלפני הכרזתן להיות צמח מוגן שקטיפתו אסורה.ובטח את זו שאחרי.בשנת 2013 נבחרה הכלנית לפרח הלאומי של מדינת

השבוע, למרות האבל המשפחתי הכבד,ואמן שישחררו את החטופים כבר, יש עוד אנשים חיים שם,נכחתי בארוע של קיבוץ רעים, קיבוץ מכורתי. צילום: דפנה טלמון 'שלח לי

יפה סולומון, מי שהגתה את פרויקט 'כלניות לפני הגשם' :'יום מטלטל, עבר עלינו בבארי. כלניות לפני הגשם יצאו למסע הנצחה בקיבוץ בארי. בחרנו לצלם בשטח

חייבים להגביר את האור פה, בימי האפלה. בחרתי להציג צילומים מחממי לב ומגבירי אור של האומנית פרי אפרתי-טרייסטמן. פרי היא אמנית המתבטאת בעיקר בצילום אומנותי.
להגדרתה היא מציירת-צילום ציורי.

שרון רמר ביאל עוסקת במצבי חיים סיפיים בכלים מעולם המחקר, הטיפול והיצירה. היא אמנית רב-תחומית, ד"ר לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומטפלת באומנות (M.A). כחוקרת ויוצרת היאמתבוננת על

שבת 7.10.2023.קבוצת הווטסאפ 'קבוצת רעים הבית שלי'שימשה עד אותו היום כלי להעברת מידע אינפורמטיבי/טכני לאנשי הקבוץ.עם התחלת המתקפה על ישובי הנגב המערבי החלו חברי קבוץ

ההתרחשויות בארץ בעקבות התנהלותה של הממשלה שקמה עלינו, יצרו מצב בו יצירתיות פורצת מכיוונים שונים. היצירתיות הנגלית בהפגנות השוטפות, בפעולות מחאה שונות ומשונות תואמת למחשבה

אני חושפת היום רוקמת ישראלית, שהיצירות שלה נוגעות גם למצב הלאומי שלנו. וכך היא אומרת : "בתקופה שבה כלנו רקמה חברתית קרועה, ראיתי לנכון לעבוד עם רקמה כדי לבטא את תחושות המחאה שלי.