זו אינה תערוכת אמנות במובנה הקלאסי.
ה 7 באוקטובר הפך את כל מה שהכרנו קודם
וכך נולדה תערוכה שהיא מבחינתי
שארית של החיים, ובמובנים מסוימים גם התקומה שלהם.
התערוכה/המיצב "ערוגת בארי" הוא תיעוד אירוע שלא ניתן להכילו.
לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, עפרי לוי, חברת קיבוץ בארי שבעלה, שחר צמח, נהרג כחבר כתת הכוננות של הקבוץ, וניבי להבי אוצרת התערוכה, ביקרו בקיבוץ בארי והתהלכו בין ההריסות. בתוך מראות ההרס הקשים, הן הבחינו בצמחים שנותרו ירוקים לצד הבתים השרופים.
התערוכה מספרת את סיפורן של 19 משפחות מקיבוץ בארי. הצמחים שנאספו, המונחים על מצע רעפים שנותרו מבתים, מבקשים לתעד חלק ממה שהיה ואיננו עוד, יחד עם הנותר. התערוכה מבקשת לתעד את מערכת היחסים בין אדם לבין ביתו, ובינו לבין האדמה עליה הוא חי, שממשיכה להצמיח צמחים בינות לחורבות.
במיצב שמדמה ערוגות גדולות, מונחים הצמחים שנאספו. כל צמח בערוגה מספר את סיפור הבית שממנו נלקח, וביחד הם מרכיבים תמונה רחבה של המציאות של אותה שבת.
אוצרת התערוכה ניבי להבי : "אני תוהה לגבי יצירת פעולה אמנותית תוך כדי אירוע כה נורא וכואב. מצד אחד זה טבעי עבורי להגיב בזמן אמת למשהו שקורה, ומצד שני המציאות עדינה כל כך שאני מפחדת לגעת בה. כשאני מסתכלת על הפעולה שעשינו, אני חושבת שהיא מראה בדיוק את שני הצדדים: היא מגיבה לאירוע כשהוא עוד קורה, כשהכאב עדיין שורף, אבל היא גם נעשתה בזהירות, מתוך הבנה שלא צריך לגעת יותר מדי, אלא רק להתבונן, להקשיב, לאסוף ולהציב. זה הקו שהנחה אותנו לאורך העשייה של המיצב והמגדיר – כמה שפחות לגעת. החומרים שאספנו מספרים הכל, אנחנו רק בחרנו מה לאסוף ואיך להניח".
זוהי עדות, למי שכמוני לא מסוגלת לראות את הדבר האמיתי במציאות,
תמונות ראיתי מלא, כולל את אלו של גינת גן העדן הפורח של בת דודתי אורית סלע סבירסקי בשכונת הזיתים, שנרצחה באותו היום, ולא שרד ממנה דבר, ועדיין להתמודד עם המציאות בשטח לא ולא…
החי והמת. דרך הפריזמה המצומצמת והמדויקת של הצומח.
הדממה שהיתה בגלריה רק הוסיפה לתחושה.
לכו לראות.
גלריה מזל דגים 5, תלאביב יפו.
ניהול אמנותי: ניבי להבי
איסוף חומרים: עפרי לוי צמח
עיצוב אובייקטים: עדי גרי
עיצוב גרפי: דורון בדוח קרן
את המיצב מלווה מגדיר צמחים בו מפורטים מאפייניו של כל צמח, סיפור המשפחה והבית שממנו הגיע.