מהלב למקלדת

מדגדגות לי האצבעות. כבר תקופה ארוכה.
שלא ברצוני (ובתענוגותי) נקלעתי לתקופה ארוכה בהן הייתי צריכה להשקיע את כל כולי, כוחותי הפיזיים, האנרגיות שלי, המחשבות, היצירתיות והזמן בעניינים אחרים, מפותלים וכואבים.

לא כרגע המקום והזמן להתעמק ב'סיפור' המציאות שלי, למרות שכל אחד יוכל למצוא בו משהו ללמוד ממנו. זה עוד יגיע, אני אוחזת בהמוני חומרים כתובים, מלאי מחשבות ותובנות, בסיס לספר שאולי יהיה ואולי לא, תלוי בכוחותי לחשיפה. מידי פעם, ארשה לעצמי להתמודד עם נושא מדויק מ'חוויותי' שאעלה פה, בעיקר על מנת לתמוך באחרים, שהרי מנסיונם של אחרים אפשר ללמוד המון.

עברתי תקופה של התבוננות, חקירה עמוקה ופנימית, ובעקבותיהן הגיעו התובנות להמשך הדרך. כל יום, כל מעשה, הינו שיעור. שיעור לצמיחה.

בתוך תוכי יודעת כבר שנים רבות מה אני אוהבת ואיך. מגובשת בטעמי, מופתעת מחדש כל פעם מעצמי, איך האהבה שלי לחפצים, לעיצוב, לאוּמנות, לאוֹמנות, לעיצוב, למלאכות היד, גם אם התרחקו ממני לתקופה, עדיין נוכחים במלוא עוזם במהותי.

בנסיבות ובמציאות החיים תקופה ארוכה הדברים שאני אוהבת לא היו העיסוק העיקרי שלי בחיים. הם נכחו כל הזמן בחיי, בעשייתי, היו חלק מהמהות שלי, אך אני ויתרתי על עצמי למען דברים אחרים. (בתובנות שלי של היום זה אסור, חומר ליותר מפוסט אחד בעתיד).

יחד עם זה הקפדתי לאורך השנים תמיד ליצור, לעצב, ללמוד עוד תחומים משיקים וקרובים יותר או פחות, להתנסות בחומרים, במיגוון תחומים, כשהלימוד וההתנסות רק חיזקו וגיבשו אותי עוד ועוד.

אט אט דייקתי את החזון שלי, בבחינת מה אעשה כשאהיה גדולה.

עד אז, עניין של כמה חודשים בהם אמשיך להיות 'אישיות מפוצלת' ואתפנה מהעיניים הלא נחמדים, ועל מנת לאזן את העולם הפנימי שלי, אני מתכוונת לתת דרור ליצירתיות שלי, להתבטא בכתב ובתמונות, ולהביא לי ולכם מיפי העולם הזה, ויש בו הרבה יופי, מגוון ועשיר.

עיקבו אחרי האתר והבלוג. מאמינה שאגרום לכם לחכות לי בדרך.

ואיך אפשר בלי המילים שכתב מאיר גולדברג, הולחנו ע"י יצחק קלפטר, המושרות על ידי גלי עטרי המחזקת את כולנו. (ולא, אין בי שום עניין פמיניסטי, השיר מתאים לכל אחד ואחת).

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב.

אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור.