במפות ארץ ישראל מימים ימימה מופיע חבל הבשור
המשתרע משני עבריו של נחל הבשור.
נחל שקמה ויובלו נחל אדוריים בצפון,
חבל עזה וגבול ישראל-מצרים במערב,
קו באר מילכה-הר קרן-רביבים בדרום,
וכביש 40 בקטע שבין נחל אדוריים בצפון לצומת משאבים,
לא כולל העיר באר שבע וסביבתה הקרובה.
נחל הבשור, מהווה ריאה טבעית כחולה וירוקה,
מגדולי הנחלים בנגב. הנחל נשפך לים התיכון מדרום לעזה.
בנחל גרר, אחד מיובליו של הבשור ובנחל הבשור מים זורמים. באחרים, מי תהום אליהם מגיעים באמצעות בארות עמוקים.
בנגב המערבי מישורי לס גדולים המבותרים ע"י הנחלים,
משטחים גדולים של עשביה עם אדמה טובה לחקלאות.
ירוק חודשיים בשנה ובשאר הזמן חום צהוב אינסופי בגוונים מתחלפים,
והוא נחשב לאחד מאזור ההתיישבות החקלאית החשובים בארץ.
האיזור כולו היה לאיזור התיישבות שעיקרו אהבה לארץ ועיבוד אדמותיה ואחיזה בהן,
גם כשקשה.
עם השנים פותחו בו שיטות חקלאות תואמות למקום, גם טכנולוגיות, כאלו שיתאימו לאיזור ולאקלימו.
יש לציין את פרויקט המוביל הארצי בשנות ה 60 של המאה הקודמת שהוקם כדי לתת מענה לבעיית המחסור במים באזורים שונים במדינה ולהתגבר על מגבלות שנובעות מתנאים אקלימיים, גאוגרפיים וגאולוגיים, פרויקט שהעביר מים לנגב ועזר להפריח את השממה.
המתיישבים חוו קשיים רבים לאורך השנים אך יצרו יישובים מושתתים
על חקלאות ותעשיה שהתפתחה עם השנים,
והתמורה לקשיים ולהשקעה היתה רבה.
הישובים פרחו וגדלו.
בחודשי החורף והאביב הנגב המערבי מרהיב ביופיו.
והפריחה האדומה שעם ישראל נחשף אליה גרמה לרבים להגיע למקום
שרבים לא נחשפו אליו קודם.
ועכשיו, הנגב המערבי חסר.
חסר מתושביו, מהרוגיו, מאלו שנשבו וטרם שבו, מאוהביו.
הלוואי וישובו כולם. ומיד.
ויוכלו לחזור ולשקם את האיזור הכאוב והכואב כל כך.
הצילומים כולם של דובי טל, אמן צילום המצלם מן האוויר.
