ההתרחשויות בארץ בעקבות התנהלותה של הממשלה שקמה עלינו, יצרו מצב
בו יצירתיות פורצת מכיוונים שונים.
היצירתיות הנגלית בהפגנות השוטפות, בפעולות מחאה שונות ומשונות
תואמת למחשבה שלי על היצירתיות כאן, באופן כללי.
יצירתיות רבה, מגוונת ומבורכת.
"זהו זמן אבסורדי בו דווקא האמנות שלי, זו שמורכבת מצורות וצבעים, מקווים וחוטים…קפאה.
כאילו כל הקווים שזורמים ממני בדרך כלל כל-כך בקלות, נשארו תקועים בקצות אצבעותיי ואינם מעוניינים לצאת.
לעומתם, המילים, הציטוטים, הטקסטים…השתלטו על צורת הביטוי שלי ועל האמירה שלי למצב הקיים.
על כל אמירה של ייאוש ואובדן שליטה…צץ לו משפט משיר או צרוף מילים שאני מצליחה להעביר בו מסר מעודד.
מעודד בעיקר אותי.
כך נוצרו השלטים שאני נושאת בכל שבוע להפגנות.
זו הדרך שלי להביע את התקווה…וגם למחות.
השלט האחרון שיצרתי היה "זאת דרך ארוכה לכנען",
מילים משיר של שלומי שבן.
כנען, שהיה שמה של הארץ לפני כיבושה בידי בני-ישראל.
כנען מייצגת בשבילי את המקום ההתחלתי, ממנו נצטרך לתקן את כל מה שנחרב לנו בחודשים האחרונים.
קל להרוס וקשה הרבה יותר לבנות,
והדרך לתקן תהיה כמו הדרך לכנען
ארוכה, עקובה ועצובה.
אבל אנחנו האנשים להם חיכינו !!!
עוד יגיעו ימים טובים".
