אביב אצילי

רק ניתן לי ותכף נלקח

אביב אצילי
בן ניר עוז שחי עם משפחתו בקבוץ.
ניהל את המוסך לציוד חקלאי בקיבוץ.
חרש מתכת, רוכב אופניים, אוהב אדם ואדמה.
בשנים האחרונות החל לעסוק להנאתו בציור
ובשנה האחרונה לחייו זכה לחשיפה, הכרה והצלחה הודות לגליה הלר מקבוץ נירים
שחיברה אותו לשמעון בן שבת מגלריה RawArt.
בתערוכת מכירה קבוצתית שננעלה ב 7.10.2023 היה אביב האמן היחידי שמכר את כל שהציג.
עבודותיו בטכניקות שונות, היו מפעימות, נגישות לכל.
בשבעה באוקטובר נחטף מן הקבוץ ואחרי כ 50 יום הוכרז כחלל.

עבודותיו של אביב נוצרו על חלקי מתכת שונים, מחרשות, בוכנות של טרקטורים שחתך, כלי עבודה ודומיהם שהיו זמינים לו. לרוב היו אלו מצעים קטנים, וכך נוצרו ציורים קטנים מעולמו של אביב, שדות הנגב החרושים, טרקטורים בעבודתם, וגם ג'יפים צהליים, שהעידו על החיבור העמוק שלו לאדמה.

אביב הוא הבטחה שנגדעה, (גם) ההפסד של עולם האמנות.
הגלריה החליטה לארח תערוכה מעבודותיו ולהשיק קטלוג לזכרו.
בתערוכה מוצגות עבודותיו בטכניקות השונות,
לצד עבודות של תלמידי כיתות י"א-י"ב ממגמת האמנות של בית חינוך אופק, קבוץ עברון, אותן יצרו התלמידים כמחווה לעבודותיו בבחינת 'המסע הזה עם אביב הולך להתקיים על טרקטור עם כנפיים בממד אחר מעבר לזמן".
התערוכה מפעימה ומרגשת
והספר מזכרת לנצח.

עליו ולזכרו כתבה גליה הלר :
"…ולפתע משהו נגע לך ביד.
והיד הזאת, שנגעה במאות ברזלים, ידעה להפוך את הברזל – את החומר הקשה הזה – למצע לציור בדרך כל כך רכה ומאפשרת. הכל היה יכול להיות מצע : הפח המגולוון, מחסנית הרובה, מפתח הברגים. מכופף יתדות עתיקות מסימן קריאה לסימן שאלה. אבל אין באמת שאלה, אביב.
מה שנגע לך ביד הפך להיות אתה. ואתה, שתיקנת את הכל. עכשיו כבר אי אפשר לתקן את נפשו של כל מי שהכיר אותך. תשמור עלינו, גיבור".

קטלוג עבודותיו של אביב אצילי

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב –
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא –
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.

נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.
קצר פה כל כך האביב.

מילים דויד גרוסמן.
לחן יהודה פוליקר.

יהה זכרו של אביב ברוך.

שתפו את הפוסט